ת"ק 44700-07-10 בן יששכר ואח' נ' עירית תל אביב המחלקה לחניה ולאכיפה ואח'

לפניי בקשת התובע 2 (להלן: "התובע") לביטול פסק הדין שניתן נגדו ביום 09.03.2015, בהעדר התייצבות. הבקשה הועברה לתגובת הנתבעות ואני נדרשת להחלטה.

התובע לא התייצב לדיון שנקבע ליום 08.03.2015, אף שידע על קיומו. זאת לאחר שביום 04.03.2015 הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון ובקשה חוזרת ביום הדיון, ואף שטרם ניתנה החלטה, בחר, על דעתו שלא להתייצב לדיון. התובעת 1 (להלן: "התובעת") וכן הנתבעות התייצבו לדיון, ועל פי החלטתי מיום 09.03.2015 התביעה נדחתה.

ביום 22.03.2015 הגיש התובע בקשה לביטול פסק הדין, הנתבעות התנגדו לביטולו של פסק הדין וטענו כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר המפרט את טעמי אי התייצבותו של התובע, וכן כי לא ברור הקשר בין המסמכים שהגיש לבין אי התייצבותו.

בטרם אדרש לבקשה אציין כי אין בתיק אישור על מסירת פסק הדין לתובע, באשר דברי דואר הנשלחים למען שמסר לא נדרשו וחזרו עם הערה "מען לא ידוע". על כן, לא ניתן לקבוע כי התובע לא הגיש את הבקשה במועד הקבוע בתקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ו- 1976.

אשר לביטול פסק הדין, התובע זומן כדין לדיון אליו לא התייצב, כך שבקשת הביטול כאן אינה "מחובת הצדק" וסמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין מסורה לשקול דעתו של בית המשפט אשר יבחן האם שניים אלה: ראשית, מה הסיבה לאי התייצבותו של התובע לדיון, ושני, מה סיכויי התביעה אם יבוטל פסק הדין. השאלה השנייה היא העיקר, ולראשונה אך חשיבות משנית, שכן את מחדל זה, ככלל, כאשר התובע מראה סיכויי הצלחה בתביעתו, ניתן לרפא באמצעות פסיקת הוצאות. הנטל להראות שני טעמים אלה מוטל על מבקש הביטול. (ראו לעניין זה רע"א 2694/92 אנג'י אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל (05.08.1992), אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 377-376 (מהדורה אחד עשר, 2013) עמ' 677-678).

גישת בתי המשפט כלפי ביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות הינה גישה ליברלית, ואף ביתר שאת בבית המשפט לתביעות קטנות בו הצדדים אינם מיוצגים, באשר אי ביטול פסק הדין כמוהו כ"נעילת שערי המשפט" בפני המבקש. (רת"ק (מחוזי ב"ש) 12626-12-11 ג'רבי נ' בן משה (11.01.2012). עם זאת, אין פרוש הדבר שבכל מקרה ייעתר לה בית משפט כבדבר שבשגרה, ובעל דין שלא מקיים את חובותיו כלפי בית המשפט וכלי יריבו ומזלזל במילוין, עליו לשאת בתוצאות. (בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"מ כו (1) 772. בהקשר זה יש לאזן בין שני אינטרסים הניצבים על כפות המאזניים, מחד גיסא זכות המבקש כי יינתן לו יומו בבית המשפט, ומאידך גיסא עקרון סופיות הדיון וזכות צדדים להליך לסמוך ולהסתמך שהתיק הסתיים ולא יהיה עליהם להיטלטל שוב באותו עניין לבית המשפט.

יישום עקרונות אלה בבקשה שלפניי, מוביל לדחיית הבקשה והותרת פסק הדין על כנו. אבהיר.

התובע אינו מפרט בתצהיר את סיכויי התביעה שהגיש ואת טעמי אי התייצבותו לדיון מיום 08.03.2015, אף שלא ניתנה החלטה המאשרת את בקשתו לדחיית הדיון. כל שנטען בבקשת הביטול כטעם לביטול פסק הדין הוא כי בברור טלפוני של התובע באשר לבקשתו לדחיית דיון "בשל ניתוח", גילה כי ניתן פסק דין בעניינו וכי קביעת בית המשפט שלא צורפו אישורי מחלה אינם סבירים. כן טוען התובע כי הוא מחכה למתן יומו מזה ארבע שנים ומפנה חיציו לסחבת מצד הנתבעות שלא הגישו את כתב ההגנה במועד. טעמים אלה אין בהם כדי למלא אחר חובת ההסבר שעל התובע ליתן באשר לסיכויי התביעה ולהצדקת החלטתו, על דעת עצמו וללא אישור בית המשפט, שלא להתייצב לדיון. בעל דין אינו זכאי לצאת מהנחה שלפיה די שהגיש בקשה לדחיית מועד דיון על מנת שלא יתייצב, ועליו להידרש ולהבהיר טעמי מחדלו.

יותר מכך, בסעיף 4 לבקשה נטען "המבקש מצרף שוב את אישורי המחלה" ובסעיף 5 כי "...אף בית המשפט המחוזי אישר אישורי מחלה אלו". התובע אינו מצרף את אישורו הנטען של בית המשפט המחוזי והמסמכים שצרף לבקשתו לבטל את פסק הדין הם מסמכים אחרים מאלה שצורפו לבקשות הדחייה שהגיש ומתייחסים למועדים אחרים ולהליך רפואי אחר מזה שנטען על ידי התובע בבקשות הדחייה, ובוודאי שאינם עולים עם טענתו "מצרף שוב", כך שלכאורה צרפם בעבר.

ובמה דברים אמורים?

ביום 04.03.2015 הגיש התובע בקשה לדחיית הדיון הקבוע ליום 08.03.2015 בשל ניתוחים שעבר, בין היתר ברגל שמאל, ומהטעם כי הוא צפוי לעבור ניתוח נוסף בבטן. לבקשה לא צורפו אסמכתאות למצב הרפואי הנטען בבקשה, כמו גם לניתוחים שבוצעו ולניתוח המיועד הנטען ומועדו, כי אם "אישור מחלה" בגין חבלת כתף ימין לתקופה שמיום 21.07.2014 ועד 03.08.2014, למעלה מחצי שנה לפני הדיון. בהחלטתי מיום 05.3.2015 קבעתי כי לבקשה לא צורפו מסמכים רפואיים רלבנטיים. ביום הדיון, ה-08.03.2015, הגיש בקשה חוזרת לדחיית הדיון מחמת מצבו הרפואי אליה צרף מסמכים רפואיים הפעם מחודש ינואר 2015 וכן "אישור מחלה" לתקופה שמיום 04.01.2015 ועד 14.01.2015, כחודשיים לפני הדיון. הבקשה הובאה לידיעתי בפתח הדיון אליו לא התייצב התובע, ומשגם אליה לא צירף מסמכים רפואיים רלבנטיים המצדיקים את היעדרותו, נדחתה בקשתו החוזרת לדחיית מועד הדיון, וניתן פסק דין הדוחה את התביעה. וראה זה פלא, במצורף לבקשה לביטול פסק הדין, מציג התובע, לאחר הדיון, מסמכים אחרים מאלו שהציג בשתי בקשות הדחייה שלא התקבלו, ובהם מסמך קופ"ח מיום 22.02.02.15 לפיו הוזמן המבקש לביצוע הסרת אסטרומה (בלוטת חלב) בקרקפת ליום 02.03.2015, ששה ימים לפני מועד הדיון, וכן "אישורי מחלה" מיום 02.03.2015 ועד ליום 05.2013 ו"אישור מחלה" נוסף שהונפק ביום הדיון מיום 05.03.2015 ועד ליום 10.03.2015 בשל DYSPLASTIC NEVUS (שומה).