ת"ק 447-10-14 קמחי נ' דיין ואח'

התובע הגיש תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכבו לטענתו בשל נהיגה רשלנית של הנתבעת 1, שרכבה מבוטח אצל הנתבעת 2.

לטענתו עת יצא מחנייה ברוורס ועצר כ- 30 עד 40 ס"מ מקו המדרכה אל הכביש הגיחה הנתבעת 1 ופגעה ברכבו בפגוש האחורי.

מנגד טענה הנתבעת כי עת שנסעה בכביש, לפתע יצא התובע ברוורס ופגע ברכבה בפינה ימנית קדמית מעל הפנס הקדמי ימני.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

המכה הנצפית ברכבה של הנתבעת היא מסוג מכת מעיכה ולא שריטה מתמשכת לאורך כנף ימין, כפי שטען התובע. דווקא הפגיעה הנצפית ברכבו של התובע (הרכב הכסוף) היא מסוג של שפשוף צבע בפינה שמאלית אחורית של הפגוש. בנסיבות אלה המסקנה היא שרכבו של התובע הוא שפגע ברכבה של הנתבעת בעת יציאתו ברוורס.

זאת ועוד, בחינת גירסת שני הנהגים לקרות התאונה מעלה כי גירסתה של הנתבעת סבירה יותר בנסיבות העניין.

התובע העיד בבית המשפט כי יצא מחניה ופתאום ראה ילדים החוצים במעבר החצייה שמשמאלו ולכן עצר את רכבו, או אז פגעה בו הנתבעת. גירסתו זו של התובע אינו עולה בקנה אחד עם תמונות הצומת. בהתאם לתמונה שהציגה הנתבעת (מסומן נ/1) מעבר החצייה שמשמאלו של התובע מרוחק במידת מה ממקום יציאתו מהחנייה. זאת ועוד, מאחר שעל-פי עדותו של התובע כשיצא מהחנייה ברוורס התכוון לפנות שמאלה, הרי שנדרש תחילה לצאת עם רכבו לצד ימין. בנסיבות כאלה, גם אם ישנם ילדים חוצים במעבר החציייה שמשמאל, הרי שבעת היציאה ברוורס התובע לא יוצא לכיוונם ולכן לגבי אותו שלב לא מתקבלת עדותו של התובע כסבירה כי נדרש לעצור בשל הילדים החוצים במעבר החצייה.

בנסיבות אלה מתקבלת כסבירה יותר גירסת הנתבעת, כי עת שנהגה ברחוב סוקולוב לפתע יצא התובע ברוורס ופגע בה.

המסקנה מכל האמור היא שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו וכי יש להטיל עליו את האחריות לקרות התאונה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

התובע ישלם הוצאות הנתבעת סך של 250 ₪.