ת"ק 44632-06-16 נמאמסה ואח' נ' רבייב ואח'

התובע מכר לנתבע רכב.

הוא מספר בכתב התביעה, שהנתבע עבר עבירת חניה עם הרכב בטרם הועברה הבעלות.

התובע שילם בגין אותה עבירה סך של 393.70 ₪, והוא מבקש שהנתבע יפצה אותו על כך וישלם לו תשלומים נוספים הקשורים לכך ובסך הכל ישלם לו סך של 1500 ₪.

הנתבע מספר שאכן עבר את עבירת החנייה הנטענת וקיבל עליה קנס של 250 ₪.

מאחר והתובע איחר להעביר בעלות ברכב (בשל בעיית עיקול), טוען הנתבע שהוא זכאי עפ"י זיכרון הדברים בין הצדדים, לפיצוי של 4000 ₪, ובעקבות זאת הסכים הנתבע לפשרה עם התובע, שהנתבע יוותר על הפיצוי המגיע לו בתנאי שהתובע יישא בתשלום הקנס.

בעקבות הגשת התביעה ע"י התובע, הגיש הנתבע תביעה שכנגד על סך 4000 ₪, בשל האמור בזיכרון הדברים.

בדיון עצמו העלו הצדדים טענות זה כנגד זה, ובהסכמת התובע הוא הופנה לבדיקת פוליגרף על חשבונו לאישוש או הפרכת טענותיו.

עפ"י קביעת מכון הפוליגרף, נמצא שהתובע לא אמר אמת בעדותו בבית המשפט.

בנסיבות אלה לא ניתן לסמוך על עדות התובע, ועל כן אני דוחה את התביעה כאשר נטל השכנוע מוטל על התובע.