ת"ק 44574-05-16 טובלי ואח' נ' שדה

1)רכבו של התובע, רנו קוליאוס מס' רישוי 73-047-75 (להלן: "הרנו"), נפגע וניזוק בתאונת דרכים שאירעה ביום 1/11/15, בכביש 899 (כביש הצפון), בצומת היציאה מקיבוץ אילון (להלן: "התאונה").

בתאונה היה מעורב רכב סקודה מס' 40-029-53 (להלן: "הסקודה"), בו נהגה הנתבעת.

2)לטענת התובע, התאונה אירעה באשמת הנתבעת. לכן הגיש את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעת לפצותו בגין הנזקים שנגרמו, לטענתו, כתוצאה מהתאונה.

3)לטענת הנתבעת, התאונה אירעה באשמת התובע. הנתבעת חלקה גם על גובה הנזק הנטען וטענה כי לא מן הנמנע שהנזקים הנטענים בכתב התביעה, או חלקם, נגרמו בתאונות קודמות.

לכן מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט.

4)לצורך ההכרעה בשאלת האחריות יש לקבוע כיצד התרחשה התאונה.

על סמך עדויות הצדדים ושאר הראיות שהובאו בפניי אני קובע כי התאונה אירעה באופן כדלקמן:

עובר לאירוע התאונה נהג התובע את הרנו בכביש 899 מכיוון מזרח למערב, במהירות של כ- 70-80 קמ"ש. אותה שעה נהגה הנתבעת את הסקודה מקיבוץ אילון, הנמצא צפונית לכביש 899, לכיוון דרום, מתוך כוונה לחצות את הכביש על מנת להסיע את בנה לבית הספר, הנמצא דרומית לכביש. שדה הראיה מהכיוון ממנו הגיע התובע עד לצומת היציאה מקיבוץ אילון הוא כ- 50 מ'. בכיוון נסיעת הנתבעת, לפני הכניסה לצומת, מוצב תמרור עצור. בהגיע הנתבעת לצומת היא עצרה את הסקודה ומיד לאחר מכן החלה לגלוש לתוך כביש 899 ותוך כדי כך פגעה חזית הסקודה בחלק האחורי של דופן ימין של הרנו.

5)מאופן אירוע התאונה, כמתואר בסעיף 4 דלעיל, עולה כי התאונה אירעה באשמתם המשותפת של שני הנהגים המעורבים בה. רשלנותה של הנתבעת התבטאה בכך שלא צייתה להוראות תמרור עצור. אמנם היא נעצרה, אולם לא די בכך, שכן תמרור זה גם מורה ליתן זכות קדימה לרכב המגיע לצומת משמאלה ומימינה של הנתבעת. אין חולקין שלאחר שנעצרה, היא החלה בגלישה לתוך נתיב הנסיעה של הרנו, מבלי לתת לו זכות קדימה. רשלנותו של התובע התבטאה בכך שנהג במהירות בלתי סבירה בהתחשב בתנאי הדרך. למרות שדה הראיה המוגבל, לו היה התובע, שלדבריו נוהג בכביש 899 "כמעט כל יום", מודע ולמרות שהיה מודע לאפשרות של יציאת רכבים מקיבוץ אילון לכביש 899, הוא נסע במהירות של כ- 70-80 קמ"ש.