בן עמי נ' מלול

לפני תביעה על סך 2,337 ₪, אשר בנסיבות שיתוארו להלן התנהלה במשך פרק זמן ארוך פי כמה מכפי שהיה ראוי שתתנהל, ואשר בשל כך תפחה מעבר למידותיה הנדרשות.

ראשיתו של ההליך בתביעה שהוגשה על ידי התובע בדצמבר 2012. מכתב התביעה עולה כי בשנת 2010 טיפל התובע במכוניתו של הנתבע וכי בקשר לתיקונים אלו נותר הנתבע חייב (על פי החשבוניות שצורפו לכתב התביעה) סך 2,287 ₪.

לדיון שהתקיים ביום 6.5.13 (לפני כב' הרשמת הבכירה, כתארה אז, א' הרץ) לא התייצב הנתבע. נקבע כי לא זומן לדיון כדין ומשכך נדחה הדיון ונקבע כי התובע יבצע המצאה אישית.

לדיון שהתקיים ביום 9.9.13 שוב לא התייצב הנתבע. אישור מסירה לא היה בתיק בית המשפט ואף התובע עזב את אולם בית המשפט בטרם ניתנה החלטה. משכך, נמחקה התביעה.

בפברואר 2014 בוטלה המחיקה ולדיון שהתקיים ביום 5.6.14 (לפני כב' הרשמת הבכירה, כתארה אז, א' הובר-היימן) לא התייצב מי מהצדדים והתביעה נמחקה בשנית.

התובע הודיע כי נעדר מהדיון בשל מחלה וביקש לקבוע מועד חדש לדיון.

רק כעבור שנתיים, במאי 2016, חידש התובע בקשתו והודיע כי איתר את הנתבע וביקש לקבוע מועד לדיון.