ת"ק 4452-10-15 לב טוב נ' מדינת ישראל

התובע הואשם בבית-המשפט לתעבורה, לא התייצב לדיון והוצא נגדו צו הבאה. מאוחר יותר הגיע לבית-המשפט, נשפט והצו בוטל. לאחר זמן הגיעו שוטרים לביתו לבצע את צו ההבאה. במשך קרוב לשעתיים חיפש התובע אחר מסמך המאשר את השתלשלות הדברים ומצביע על ביטול הצו. הוא חיפש בביתו במכוניתו ולבסוף נמצא המסמך בביתו. השוטרים ביקשו לקבל לידיהם את המסמך כדי לצלמו והבטיחו להחזירו לתובע. התובע סירב. הוא חשש שהמסמך יאבד ובעתיד יחסר לו בנסיבות דומות. השוטרים הציעו לו להתלוות אליהם לתחנת המשטרה כדי לצלם את הצו והוא נסע עמם בניידת. לדבריו חזו שכניו במחזה המביך ומכאן תביעתו. השוטרת העידה שהציעה לתובע לנסוע לתחנה במכוניתו שלו, אך הוא חשש לאבד את מקום החניה. היא סיפרה שמדובר בנסיעה של חמש דקות, והיא גם החזירה את התובע לביתו. התובע זכר את הדברים באופן שונה.

השאלה כיצד קרה שצו הבאה שבוטל הגיע לביצוע לא התבררה. אין ראיה לכך שהדבר קרה בשל תקלה כלשהי במשטרה. מה שברור הוא, שעל המשטרה לבצע צו שיפוטי הנחזה לתקין ואין להלין עליה על עצם הניסיון לבצעו. השוטרים נהגו בתובע באופן סבלני מאד. הם השתהו אצלו במשך קרוב לשעתיים בעודו מנסה לאתר אסמכתא לטענתו שהצו בוטל.

איני סבור שיש להלין על שהשוטרים ביקשו ליטול עמם אסמכתא לכך שהצו בוטל. לא רק שהדבר נחוץ כדי להסביר מדוע לא הביאו את התובע עמם, אלא, שהוא נחוץ כדי להגן על התובע עצמו מפני ניסיונות מאוחרים יותר לבצע את הצו. איני סבור שהיתה על השוטרים חובה ללכת לדרכם בלי שבידיהם צילום המסמך ולסמוך על התובע שיביא אותו "בזמנו החופשי" לתחנת המשטרה. מה שהם ביקשו מהתובע היה צילום של המסמך. מכיוון שלא היה להם כיצד לצלמו בביתו, הם הציעו לו להשתמש במכונת הצילום הנגישה והזמינה בתחנה. התובע יכול היה להגיע לשם עצמאית, אך העדיף לנסוע עם השוטרים. איני סבור שמדובר בעיכוב במובן המקובל – בוודאי שלא בעיכוב בלתי מוצדק הדומה במשהו למעצר שווא (וזו ההשוואה שערך התובע). לא מצאתי פגם בהתנהגות המשטרה. התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן לבקש רשות ערעור על פסק-דין זה בבית-המשפט המחוזי תל-אביב בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ' תמוז תשע"ו, 26 יולי 2016, בהעדר הצדדים.