ת"ק 44475-04-15 אמתי נ' מילר

רקע וטענות הצדדים

בפניי מונחת תביעה שהוגשה על ידי מר יובל אמיתי (להלן: "התובע") שהתקשר בהסכם לשכירת דירה השייכת לגב' יונית מילר (להלן: "הנתבעת"). הדירה נמצאת ברחוב ברקאי 25/3 בשכונת אפקה בתל אביב (להלן: "הדירה"). החוזה נחתם בינואר 2014 לתקופת שכירות בת 4 שנים. התובע נכנס לגור בדירה בחודש מרץ 2014.

לטענת התובע, לאחר שנכנס לגור בדירה, גילה כי בעלי הדירות בבניין והנתבעת ביניהם אישרו לאחד מן הדיירים בבניין לבצע שיפוץ מקיף ורחב באחת מן הדירות בסמוך לבניין.

התובע טען כי משהתחילו עבודות הבנייה שהיו רחבות היקף, נגרעה ממנו ההנאה מהדירה אותה שכר מהנתבעת.

טענתו היא כי הנתבעת ידעה על עבודות הבנייה שעתידות לבוא אך בחרה להסתיר את המידע ממנו בטרם כרתו ביניהם את חוזה השכירות. משכך תובע פיצוי בסך 40,000 ₪ לפי הפירוט בכתב התביעה, אך הסכים להפחית את הסכום ל 33,800 ₪ בכדי שיידון בתביעות קטנות.

הנתבעת טענה שהיא אפשרה לתובע בכל עת לעזוב את הדירה באם אינו מרוצה. לדבריה, שכר הדירה המשולם על ידי התובע נמוכים ממילא ובכל מקרה היעדר ההנאה מהדירה מגולמת במחיר הנמוך של שכר הדירה.

עוד טענה כי לא היה בידה המידע אודות עבודות השיפוץ (סע' 13).

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים על נספחיהם, ושמעתי את טענותיהם במסגרת הדיון שהתקיים ביום 27.8.2015, אני סבור כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ומהנימוקים שלהלן.

יסוד מוסד הוא במשפט האזרחי כי הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט, נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 – 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).

התובע הינו בבחינת "המוציא מחברו" ועליו רובץ הנטל להוכיח טענותיו. סבורני כי התובע בענייננו, מעדותו ומהתמונות שהוצגו בדיון, שכנע אותי כי עבודות השיפוצים והבנייה עליהם מלין, יש בהם משום גורם הגורע מהנאתו של התובע ליהנות מן הנכס שהשכיר מהתובעת. מנקודה זו עובר הנטל להוכיח שהשוכר ידע על העבודות העתידות להתבצע בסמוך למושכר על כתפי הנתבעת. הנתבעת לא הצליחה להרים נטל זה. חוזה השכירות אינו מציין דבר בקשר לעבודות שיפוץ אלו ולא נשלח כל מכתב - גם לאחר חתימת ההסכם - על כי עבודות עומדות להתבצע בסמוך למושכר (ולעניין זה אינני מקבל את טענת הנתבעת על כי כיוון שהעבודות נעשות ליד הכניסה השנייה של הבניין לא מפריעות לתובע).

עם זאת, לאור נסיבותיו של המקרה דנן - משלא נסתרה טענת הנתבעת באשר למחיר המוזל לכאורה המשולם על ידי התובע כשכר דירה (5,000 ₪ במקום 5,500 ₪) ובהתחשב בעובדה כי התובע הוא סוכן נדל"ן במקצועו ובהתחשב בעובדה כי הכיר את הדירה עוד בטרם עבר להתגורר בה (כחלק מעיסוקו הרי שהוא נתן שירותי תיווך לתובעת) – אין מקום ליתן את מלוא הפיצוי שדורש התובע על תהליך השיפוצים בסמוך לנכס.

התובע דרש פיצוי בגובה של 33,800 ₪ שלדידו משקפים את הנזק ואת הסבל שנגרם לו בעקבות עבודות השיפוצים.

מחד, לא נעלמו מעיניי סבלו של התובע והיעדר הנאה מהנכס, עם זאת, מנגד, אין המדובר בפגיעה חמורה עד כדי פיצוי בגובה אותו דורש התובע, במיוחד לאור שיעור שכר הדירה המשולם עבור הנכס.

משכך ולאור הנסיבות שפורטו לעיל, סבורני כי יש ליתן פיצוי סביר והוגן, המשקף בעיניי את הפגיעה בהנאה מהנכס המושכר בסכום של 6,000 ₪ (המשקף הפחתת שיעור השכ"ד מ 5,000 ₪ ל – 4,500 ₪ במשך שנה שלמה).

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע סך של 500 ₪ בגין הוצאות המשפט.

תשלום הסך של 6,500 ₪  יבוצע תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

כל אחד מהצדדים יכול להגיש בקשת ראשות ערעור לבית משפט המחוזי תוך 15 ימים מהמצאת פס"ד.