ת"ק 4446-12-15 כהן נ' מהפך - מכונים להרחקת שיער וקוסמטיקה מודרנית בע"מ

1.לפניי תביעה כספית, על סך 5,500 ₪, במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בגין הפרת הסכם שירותי הסרת שיער שנחתם בין הצדדים.

2.אליבא דגירסת התובעת, כפי שהועלתה בכתב התביעה, בין הצדדים נכרת הסכם ביום 7.2.13 במסגרתו סיכמו הצדדים על מתן שירותי הסרת שיער בשיטת טיפולי לייזר בעבור בתה של התובעת. בהתאם להסכם, הטיפול כלל שני סוגי טיפולים; האחד ללא הגבלת טיפולים עד לתוצאה והשני ל-5 טיפולים בלבד. בעבור כל העסקה שולם מראש סך של 5,500 ₪ בכרטיס אשראי. בעטייה של עונת הקיץ החלו את סדרת הטיפולים השנייה שארכה כשנה וחצי רק לאחריה, בסוף שנת 2013. בחודש אוגוסט 2014 גילתה התובעת להפתעתה, כי הנתבעת הפסיקה את פעילותה העסקית במקום ומכרה את הפעילות לצד שלישי, גב' ירון גרייס ( להלן:"גרייס"). התובעת פנתה לגב' גרייס ונאמר לה, כי אכן זו רכשה את הפעילות בעסק ובמסגרת זו, התחייב צד ג' להעניק ללקוחות הנתבעת כ-5 טיפולים נוספים בלבד.

3.התובעת ובתה ניסו ליצור קשר עם המנהל והבעלים של הנתבעת, מר זיו יצחק, הנתבע 1, על מנת להמשיך ולקבל את הטיפולים להם זכאית הבת בהתאם להסכם. מר זיו טען שהפסיק את פעילות הנתבעת הואיל ואינו חש בטוב. עוד מציינת התובעת, כי במקום מושב עסקה של הנתבעת, פתחה מזכירתו של זיו, העונה לשם "רונית" עסק בתחום זהה לעיסוקה של הנתבעת ושינתה גרסתה מספר פעמים בנוגע לקשר שלה לנתבעת.

4.אליבא דגירסת הנתבעת, כפי שנטענה בכתב ההגנה, מנהל הנתבעת מפנה תחילה להוראת סעיף 11 להסכם בו כתוב כי "במקרה של מחלוקת, תלונה או סכסוך .. יובא רק להכרעתו של בורר מוסכם של החברה והלקוח". מכוח סעיף זה ועל פי הוראות סעיף 5 לחוק הבוררות מבקשת הנתבע להורות על עיכוב הליכים והפניית הצדדים להליכי בוררות.

5.לחילופין טען הנתבע 1, כי פעילותה העסקית של הנתבעת 2 במשך למעלה מעשור נסובה סביב טיפולי קוסמטיקה והסרת שיער. התובעת התקשרה עם הנתבעת 2 בהסכם למתן טיפולי הסרת שיער לבתה של הנתבעת להבדיל ממנו באופן אישי. בהתאם, בתה של התובעת עברה אצל הנתבעת 2 מספר טיפולים. לדבריו, בשל מצב בריאותו הלא שפיר באותה עת הנתבעת 2 פעלה למכירת הציוד ורשימת לקוחותיה לגב' גרייס. בהתאם להסכם שנכרת בין הנתבעת 2 לצד ג', גב' גרייס, התחייבה, בין היתר, זו האחרונה, להמשיך ולהעניק ללקוחות הנתבעת 5 טיפולים, ובכלל זה גם לבתה של התובעת.

6.עוד ובנוסף טוענים הנתבעים, כי לנתבע 1, כמנהלה או לבעליה של הנתבעת 2, אין כל מחוייבות אישית כלפי התובעת שכן, ההסכם בין הצדדים נכרת עם הנתבעת 2 בלבד. התובעת ידעה, כי התקשרה בחוזה מול תאגיד רשום שפעל בתום לב. עוד מציין הנתבע 1, כי לא ידע ולא יכול היה לדעת כי בחלוף שנה וחצי מחתימת ההסכם מול התובעת תיפגע יכולתו הניהולית והכללית עקב מצב בריאותו ויהיה זקוק לטיפולים רפואיים ממושכים כולל טיפולים כירורגיים. עוד מציין, כי על פי סעיף 11 להסכם הטיפולים שנחתם בין הצדדים מופיע, כי "במקרה של מחלוקת יוחזר החלק היחסי בהחלטת הבורר ביחס של 1:10."

7.בדיון שנערך בפניי ביום 31.6.16, נכחו התובעת ומנהל הנתבעת, מר זיו יצחק. התובעת שבה בעדותה על עיקרי טענותיה כפי שהועלו בכתב תביעתה והוסיפה כי בתה קיבלה מהנתבעת רק 7 טיפולים וגב' גרייס הסכימה להעניק לה 5 טיפולים נוספים ואולם, חרף זאת, הטיפולים לא הביאו לתוצאה הראויה. נציג הנתבעת טען, כי היה בזמנים הרלבנטיים הבעלים של הנתבעת ולאחר שהבין, כי מצבו הבריאותי מדרדר באופן שאינו מאפשר לו להמשיך ולנהל את הנתבעת מכר את הציוד של החברה לצד ג', גב' גרייס, בתמורה כספית ובכפוף לכך שצד ג' ימשיך להעניק 5 טיפולים נוספים לכל לקוחות הנתבעת 2 ללא כל עלות נוספת. עוד טען, כי ההסכם נחתם מול בתה של התובעת ומשכך לא קמה לתובעת עילה לתביעה.

דיון ומסקנות: