ע' ר' נ' אלבר מוטו בע''מ ואח'

רקע וטענות הצדדים 

בפני תביעה שהוגשה בהליך תביעות קטנות על ידי מר ע' ר' (להלן: "התובע") כנגד אלבר מוטו בע"מ (להלן : "הנתבעת") בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו בעקבות רכישת קטנוע חדש מהנתבעת.

התובע טוען כי כעבור פחות משנה מרכישת הקטנוע בעודו חונה, ניצת והתרחשה שריפה, שגרמה לנזקים לקטנוע ולחניון. לטענתו סוכם עם הנתבעת כי קביעות חוקר השריפות יחייבו בין הצדדים, והובטח לו שיקבל את מלוא נזקיו בהינתן שהשריפה נגרמה מכשל חשמלי. חוקר השריפות קבע כי השריפה אכן אירעה בעקבות כשל חשמלי באופנוע. החברה סירבה לפצותו במלוא נזקיו והסכימה רק לתקן את האופנוע

התובע תובע נזקים בשל הפסדת ימי עבודה, נזק לבניין, ירידת ערך לאופנוע ועוגמת נפש.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי השיבה את המצב לקדמותו בכך שתיקנה את האופנוע על חשבונה בסך של 9,778 ₪ ואילו לא היה ניתן לתקן אזי הייתה מספקת לתובע אופנוע חדש. מעבר לכך מכחישה כל נזק שנגרם לתובע.

דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 25.7.16 ובו הצדדים בעיקר חזרו על האמור בכתבי בי הדין.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים במסמכים המצורפים ובפרוטוקול הדיון, אקדים ואומר שדעתי היא כדעת התובע.

לפי דיני הנזיקין, מפגש בין התרשלות, נזק, והוכחת חובת זהירות יגבשו רשלנות. באשר לחובת הזהירות, יש לבחון זאת בכמה שלבים: השלב הראשון הוא בחינת קיומה של חובת זהירות המושגית והקונקרטית המוטלת על הנתבע כלפי התובע. שנית, יש לבחון את קיומה של הפרת אותה חובת זהירות קונקרטית. בשלב השלישי עלינו לבחון מהו הנזק שנגרם והשלב הרביעי הוא הקשר הסיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק הנטען.

בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113, בעמ' 125 צויין:

"הדין מכיר בקיומה של חובת זהירות מושגית ביחסים שבין הניזוק לבין המזיק. זהו תנאי הכרחי, אך לא מספיק, לקיומה של האחריות בעוולת הרשלנות. עדיין קמה ועומדת השאלה הנוספת, אם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש. במסגרת חובת הזהירות המושגית השאלה הנשאלת היא אבסטראקטית. היא עוסקת בקטיגוריות שלמות של מזיקים (יצרנים, מעבידים, נהגים, מורים) ושל ניזוקים (צרכנים, עובדים, הולכי רגל, תלמידים), של נזקים (פיסי, כספי) ושל פעולות (מעשה, מחדל). הבחינה מנותקת מעובדותיו הקונקרטיות של אירוע ספציפי."

הנתבעת כספקית שירות חייבת חובת זהירות כלפי התובע אשר רכש ממנה קטנוע ממיטב כספו. בנוסף הצדדים מסכימים בהתאם לחוות הדעת של חוקר השריפות כי השריפה נגרמה עקב תקלה באופנוע (וראו לעניין נזקי אש - סעיף 39 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח 1968).

צודק נציג הנתבעת על כי עליה להשיב את המצב לקדמותו אילולי קיומה של העוולה. אך אין לקבל את טענת הנתבעת כי עשתה כל מה שמוטל עליה בכדי לפצות את התובע, בכך שתיקנה את הקטנוע. ברי הוא כי מנזק שריפה במנוע תיגרם ירידת ערך, קל וחומר בקטנוע חדש, ולכן אין בעובדה שתוקן הקטנוע בכדי להשיב את מלוא המצב לקדמותו, ומשלא החתימה את התובע על מסמך לפיו הוא רואה בתיקון כוויתור על כל טענה משפטית כנגד הנתבעת, אין לראות בתיקון הקטנוע כ"סוף פסוק" מבחינת הפיצוי.

באשר להפסד ימי העבודה והנזק שנגרם לבניין, עסקינן בנזקים שיש לגבות בקבלות של ממש, אולם לביהמ"ש סמכות במקרים מסוימים לפסוק פיצוי גם בהיעדר קבלות ואסמכתאות (ראו ע"א 525/74 אסבטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פזגז חברה לשווק בע"מ פד"י ל(3) 251, בעמ' 284), מה גם שעסקינן בתביעה קטנה שמהותה להתברר במהירות ובחסכון עלויות לצדדים ויש מקום לפסיקת על דרך האומדנה.

משכך תפצה הנתבעת את התובע בגין הנזקים שנגרמו לקטנוע (ירידת הערך), הנזקים שנגרמו כתוצאה מהשריפה בחניון, ובזבוז זמן ועוגמת נפש בסכום גלובאלי, סביר והוגן בסך 3,600 ₪.

בנוסף תשלמנה הנתבעת את הוצאות המשפט לתובע בסך של 360 ₪ .