ת"ק 4442-12-12 מיכאלי ואח' נ' אלגאלי

זוהי תביעה כספית על סך 10,000 ₪.

עניינה של התביעה, בהסכם שכירות דירה ששכרו התובעים מהנתבע לתקופה שמתחילה ביום 1/9/11 ומסתיימת ביום 31/8/12 בתמורה לדמי שכירות חודשיים בסך 1,300 ₪ (להלן: "ההסכם").

אין מחלוקת בין הצדדים, שהושגה הסכמה ביניהם, הסכמה שלא נכללה בהסכם, לפיה, רשאים התובעים לפנות את המושכר בטרם תם ההסכם, בתנאי שיימצא שוכר חלופי, אחרת ייאלצו לשאת ביתרת התשלומים בגין דמי שכירות וארנונה, כמתחייב על פי ההסכם.

לטענת התובעים, על אף שנמצא שוכר חלופי, בעזרת מתווך ובתיאום עם הנתבע, דחה הנתבע את השוכר החלופי בשל היותו בן מעוטים. בשל כך, נגרמו לתובעים נזקים כספיים בתשלום דמי שכירות וארנונה לחודשיים, הפסדי ימי עבודה ועוגמת נפש.

לטענת הנתבע, הסיבה לדחיית השוכר החלופי נבעה בשל אי יכולת כלכלית של השוכר החלופי מאחר והוא בעצמו שוכר דירה ומחויב לעמוד בתשלומים. על אי יכולת הכלכלית של השוכר החלופי הוא למד מהעובדה שהשוכר החלופי ביקש לשלם את דמי השכירות בשיקים שאינם משוכים על שמו אלא של הדוד שלו. לגרסת הנתבע, הוא אינו נוהג לקבל שיקים של אדם אחר והדבר מצביע על אי יכולת כלכלית של אותו שוכר חלופי. הנתבע דוחה כל טענה שדחיית השוכר החלופי נעשתה ממניעים פסולים. עוד טען הנתבע, כי התובעים הותירו חובות בגין חשמל, ועד בית, גז, ששולמו רק לאחר שהפעיל הליכי גבייה באמצעות עו"ד.

כאמור, התובעים פנו למתווך שיחפש שוכר חלופי למושכר.

השוכר החלופי, העיד בפני בית המשפט, כי ביקש לשכור את המושכר, באמצעות המתווך, חתם על הסכם שכירות ומסר לידי המתווך שיקים של אמו או של אחיו. לאחר מכן, משקיבל הודעה מהמתווך שהנתבע לא רוצה להכניס ערבי לדירה, בזה סיים את ענייניו במושכר.

כמו כן העיד בפני בית המשפט מר אלמוג טייב, שעבד במשרד המתווך. בעדותו, אישר שהראה לשוכר החלופי את הדירה, העביר את פרטיו למנהל משרד התיווך, שמסר לו, לאחר ששוחח עם הנתבע, שאפשר לסגור את ההסכם עם השוכר החלופי. בעדותו, לא ידע לומר מדוע לא יצא לפועל הסכם השכירות, אלא רק העלה השערה שזה בגלל שהשוכר החלופי הוא בן מיעוטים.