ת"ק 44411-11-14 פרסה נ' אדרי

תביעה לפיצוי בסך של 11,000 ₪ בגין נזקי תאונת דרכים.

הואיל ורכב התובעת היה מבוטח בעת התאונה, והתובעת קיבלה תשלום מחברת הביטוח, מתייחסת התביעה לנזקים שעניינם ירידת ערך הרכב, תשלום בגין השתתפות עצמית, עליית גובה הפרמיה שתידרש התובעת לשלם עבור ביטוח רכב בעתיד והוצאות נוספות שנגרמו לתובעת עקב התאונה.

התובעת טענה בכתב התביעה, ובדיון שהתקיים אתמול – דיון שבמהלכו הציגו לי שני הצדדים תמונות שצולמו על ידם במקום בסמוך לאחר התאונה – כי בעת שנסעה ברכבה בחניון בקניון רמות, הגיח רכב הנתבע במהירות גבוהה, תוך שהוא אינו מציית לתמרור המורה לו לתת זכות קדימה, ופגע ברכבה בעוצמה, בחלקו הקדמי-שמאלי. התובעת הודתה כי לפני התאונה סטה רכבה ממסלולו – מהנתיב הימני לנתיב השמאלי – וכי ה"מפגש" בין כלי הרכב ארע בנתיב השמאלי. בתחילה ציינה התובעת כי הסטייה מהנתיב נדרשה, שכן לצד נתיב הימני חנו כלי רכב, אך משהוצגו לה תמונות של המקום שצולמו בסמוך לאחר התאונה, אישרה כי לא היו במקום כלי רכב שהפריעו לתנועה, והסבירה כי סטתה מנתיב נסיעתה בשל עיקול הקיים בחניון לפני אותו קטע נסיעה שבו נגרמה התאונה. עם זאת, לדבריה, אין בכך כדי לשנות את העובדה שהנתבע נהג בחוסר זהירות ובניגוד לתמרור האמור. עוד טענה התובעת, כי התאונה ארעה קרוב לנתיב הימני וכי מיקום רכב הנתבע בתמונות שצולמו לאחר התאונה – קרוב מעט יותר לתמרור – נובע מכך שלאחר התאונה נסע רכב הנתבע מעט לאחור.

מנגד טען הנתבע, כי הוא עצר לפני התמרור; לאחר מכן המשיך קדימה בנסיעה איטית על מנת שיוכל לראות האם מגיעים כלי רכב מצד ימין, שכן במקום ישנו עמוד שחוסם את שדה הראייה; לאחר מכן עצר למספר שניות; ואז, בעת שהיה בעצירה מוחלטת, התנגש בו רכבו של התובעת, שסטה מנתיב נסיעתו. לדבריו, מיקום רכבו בתמונות שצורפו הוא בדיוק המקום שבו ארעה התאונה, שכן הוא לא הזיז את רכבו לפני שצולמו התמונות, אלא התובעת הזיזה מעט את רכבה.

בנוסף לאמור לעיל, טען כל אחד מהצדדים, כי מיקום הנזק בשני כלי הרכב ואופיו תומך בגרסתו.

לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

על מנת שתתקבל תביעתה, על התובעת להוכיח, במאזן ההסתברויות, כי הנתבע הוא שאחראי לתאונה.

התובעת לא עמדה בנטל זה.

אין חולק כי הנתבע נדרש לציית לתמרור שהורה לו לתת זכות קדימה. ואולם, לגרסתו, הוא אכן עשה כן ואילו רכבה של התובעת הוא שסטה מנתיב הנסיעה והתנגש ברכבו. התובעת אינה מכחישה כי סטתה מהנתיב, אך טוענת כי הנתבע נהג ברכבו במהירות ובחוסר זהירות. בנסיבות אלה, ככל שגרסת התובעת נכונה, הרי שהנתבע אכן התרשל ודין התביעה להתקבל (גם אם יש לייחס לתובעת אשם תורם בגין סטייתה מהנתיב). ומנגד, ככל שגרסת הנתבע נכונה, הרי שהוא נהג כשורה, לא התרשל ודין התביעה להידחות.

לטעמי, מיקום הנזק ואופיו יכולים להתיישב עם כל אחת משתי הגרסאות האמורות, כך שנותר להכריע בתביעה על בסיס עדויות הצדדים.