ת"ק 44365-05-16 שרף נ' נחמיאס

1.התובע היה במועדים הרלוונטיים לתביעה זו המחזיק של בית מגורים קטן הממוקם על מגרש בפרדס-חנה, מכח הסכם שכירות.

הנתבע הוא שכנו של התובע, ומי שבנה בשכנות למושכר בתי מגורים.

2.לטענת התובע, ביום 24.11.15 דחפור שהועסק בשרותי הנתבע, עקר גדר שאותה קנה והתקין התובע קודם לכן (אליבא דכתב התביעה בעלות של 50 ₪ למ"ר), וגרם לנזק (להלן: הארוע). לטענתו, כאשר הבחין במתרחש דרש להפסיק את העבודות והנתבע תקף אותו, גרם לו נזק לרכוש אישי, גרם לו לעוגמת נפש ולבסוף הקים גדר חלופית בתוך שטח המושכר אשר נועדה להיות גדר זמנית, והקים קיר בטון בקו גבול החלקה.

עוד טען התובע כי מלבד הנזק לגדר הגובלת בין החלקות, גרם התובע נזק לגדר נוספת בצד המושכר ע"י מערום אשפה שלא פונה.

בסה"כ טוען התובע כי נגרמו נזקים לשתי גדרות בעלות כוללת של 12,000 ₪.

עוד טען בכתב התביעה כי חלפו 4 חודשים מאז התקרית ועד להגשת התביעה, במהלכן טרם הוחזר החלק במושכר שנתפס ע"י הגדר הזמנית, על אף שנבנתה זה מכבר גדר בטון בגבול החלקות, ועל הנתבע לפצותו בגין דמי השימוש בחלק זה במושכר (להלן: שטח המריבה) במהלך תקופה זו (בסייפת כתב התביעה נטען כי מדובר בחצי שנה).

לבסוף ביקש התובע לחייב את הנתבע לפצותו בגין הבגדים הקרועים, השבתה של יום עבודה ועוגמת נפש.

3.הנתבע, אשר התגונן לאחר שבוטל פסה"ד אשר ניתן בהעדרו, טען כי לא הרס את הגדר שהקים התובע אלא הזיז אותה במטר אחד ע"י בעלי מקצוע ומבלי לפגוע בה (כך בכתב ההגנה מטעמו).

עוד טען כי עשה כן בלית ברירה כיוון שנדרש לבנות חומה בין המגרשים עפ"י היתר הבניה שניתן לו מטעם הועדה המקומית לתכנון ובניה, והנתבע ובעל המושכר סירבו לשתף עימו פעולה בעניין. לשיטתו, נדרש להזיז את הגדר על מנת שיוכל לבצע עבודות תפסנות ביציקה של גדר הבטון ולאפשר גישה לפועלים משני הכיוונים.

הנתבע הוסיף וטען כי הגדר שהוזזה כאמור היתה עשויה מענפים יבשים של עץ דקל ישן, אותם ניתן לאסוף בסביבת מקום המגורים.