שחר נ' גבאי

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע ע"ס של 6,812 ₪ בגין תאונת דרכים.

לטענת התובע, עמד בצומת , ברמזור אדום, שלפניו עמד הנתבע, נהג משאית. המשאית הידרדרה לאחור ולמרות שהתובע צפצף לנתבע, פגע בו הנתבע וגרם לרכבו נזק. התובע טען לנזק בסך של 6,812 ₪ וכן ביקש את שכר טרחת השמאי בסך של 885 ₪.

בדיון פרט התובע את הנזק שנגרם לו וציין כי טרם שילם לשמאי את שכרו.

הנתבע טען בכתב הגנתו כי רכבו של התובע הגיח בפראות ובחוסר זהירות ופגע ברכב הנתבע מאחור וכך נגרמו נזקיו. בהודעת הנתבע לחברת הביטוח נכתב כי רכבו של התובע הגיע מאחור ולא הספיק לעצור ופגע בנתבע מאחור. בדיון מסר הנתבע גרסה אחרת לגמרי וציין כי בכלל לא שם לב כי היתה פגיעה והפעם הראשונה בה נודע לו על הפגיעה היתה כשהתובע ביקש כי יעצור בצד. בנוסף הציע הנתבע לתובע לתקן את הרכב, משום שסבר כי מדובר בהוצאה קטנה ולא מצא טעם בפניה לבתי משפט בעקבותיה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים מצאתי כי דין הדין התביעה להתקבל.

גירסת התובע היתה עקבית גם בכתב התביעה, גם בהודעתו לחברת הביטוח וגם לפני. גירסתו של הנתבע , לעומת זאת, השתנתה מאז הודעתו לחברת הביטוח, דרך כתב ההגנה ועד לדיון היום. גם אם חברת הביטוח ניסחה את כתב ההגנה עבור הנתבע, הנתבע הוא החתום על כתב ההגנה וחזקה כי זו הגירסה שמסר לחברת הביטוח ולא נולדה מעצמה. הנתבע למעשה אינו יודע איך קרתה התאונה והאמור בכתב ההגנה ובהודעה לחברת הביטוח אינו נכון.

גם הנזק שנראה ברכבו של התובע מתיישב יותר עם הגרסה כי רכבו של הנתבע התדרדר מאשר כי התובע נכנס בו , היות והפגיעה החזותית אינה משמעותית.

לא מצאתי כי תביעת התובע הינה מופרזת, לא הובאה שמאות נגדית ואין כל טענה כי תיקונים שנטען כי בוצעו, לא בוצעו בפועל. לעומת זאת, היות והשמאי לא פרט כיצד חישב את שכר טרחתו ובנסיבות, מצאתי כי שכר טרחה סביר בנסיבות העניין הינו שכר טרחה בסך של 600 ₪ כולל מע"מ.

לאור האמור לעיל ישלם הנתבע לתובע סך של 7,412 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 500 ₪, הכולל גם את אגרת בית המשפט.