קליימן נ' בן ישי

לפני תביעה על סך 2,869 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובע בעקבות תאונת דרכים שהתרחשה בתאריך 26.5.17 ביציאה מכביש 22 עוקף קריות (להלן: "התאונה").

בתאונה היה מעורב רכב מסוג מאזדה מס' רישוי 6296765, בו נהג התובע (להן: "רכב התובע"), ורכב מסוג ניסן מס' רישוי 2695184, בו נהג הנתבע 1 (להלן: "רכב הנתבע").

הנתבעת 2 הינה חברת הביטוח שביטחה את רכב הנתבע 1 בזמנים הרלוונטיים לתאונה.

בהתאם לכתב התביעה, רכב הנתבע, שנסע בנתיב הנגדי לכיוון נסיעת רכב התובע, הגיע במהירות מאחורי עיקול בכביש, סטה לכיוון נתיב נסיעת רכב התובע ופגע בו במראה השמאלת.

לאחר התאונה התובע ביצע פרסה, השיג את רכב הנתבע בצומת הבא, ובשיחה שהתקיימה בין השניים ביקש הנתבע 1 לבדוק את עלות תיקון הנזק. בקשה זו של הנתבע 1, לטענת התובע, מצביעה על לקיחת אחריות בגין התאונה מצד הנתבע 1. לאחר שהצעת תיקון הועברה לנתבע, הוא חזר בו מנכונותו לשאת בנזק שנגרם.

בהתאם לכתב ההגנה, עת שנסע הנתבע 1 בנתיבו, הוא שמע חבטה וראה כי מראה של רכבו נפגעה. לטענת הנתבעים, התאונה התרחשה מאחר והתובע לא שמר על נתיב נסיעתו.

דיון בבית המשפט:

התובע חזר על האמור בכתב התביעה והבהיר כי העיקול בכביש, אליו התכוון בכתב התביעה, לא היה עיקול שהסתיר לו את ההגעה של רכב הנתבע, אך הוא לא ראה את רכבו בטרם הפגיעה בגלל מהירות נסיעתו של הנתבע 1 (ראה פרוטוקול עמ' 2 ש' 15-20). התובע העיד כי הוא בטוח שלא סטה מנתיב נסיעתו במהלך התאונה (פרוטוקול עמ' 4 ש' 24), אך התחמק ממתן תשובה, האם ראה את הנתבע 1 סוטה מנתיבו.

עוד הבהיר התובע, כי בשיחה לאחר התאונה הנתבע 1 אמר לו כי אינו יודע, מה קרה, וכי נבהל. כעבור מספר ימים הנתבע 1 התקשר לתובע כדי לדבר על התאונה, ולאחר מכן הוחלפו בין השניים הודעות SMS (ההתכתבות צורפה לכתב התביעה) לגבי אפשרות תיקון המראה בלי הפעלת פוליסת ביטוח (פרוטוקול עמ' 3 ש' 1-5).

במהלך הדיון התברר כי התובע לא היה לבד ברכבו, אלא יחד עמו נסעה ברכב רעייתו, אך היא לא הוזמנה על ידו לתת עדות בבית המשפט, מאחר ולטענת התובע, היא "נלחצת מעדויות בבית המשפט" (פרוטוקול עמ' 3 ש' 12-13).

הנתבע 1 העיד כי הוא נסע במהירות נמוכה, מאחר ולא ניתן לנסוע במקום במהירות גבוהה עקב שיפוצים המתבצעים בכביש, שאז פתאום שמע רעש הפגיעה במראה. מאחר ומדובר בכביש צר, הנתבע 1 לא יכול היה לעצור במקום, על כן המשיך בנסיעה ועצר כעבור 300-400 מטר, שלשם הגיע התובע. הנתבע 1 העיד כי רכבו רחב, וככל הנראה, התובע סטה במקצת, ולכן התרחשה התאונה. הנתבע 1 העיד: "לא נראה לי שאני סטיתי ולא נראה לי אבל יכול להיות" (פרוטוקול עמ' 5 ש' 18-19). הנתבע 1 לא הכחיש כי אינו יודע, מה גרם לתאונה וכי חשב שייתכן ושני כלי הרכב נצמדו יותר מדי לאמצע הכביש, וזה היווה גורם לתאונה (פרוטוקול עמ' 5 ש' 21-30).

הנתבע 1 התבקש להסביר את המוכנות שלו לשלם את הנזק, אם לטענתו אינו אשם בתאונה, והוא הסביר כי ביקש לבדוק את עלות התיקון בחשבו, שאם העלות לא גבוהה, כל אחד יוכל לשאת בנזקו מבלי להפעיל ביטוח (פרוטוקול עמ' 5 ש' 14-19).