אלימלך נ' אדרי

בתאריך 3.9.16 במגרש החניה שבמתחם "חוצות שפיים", ארעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע מסוג טויוטה מ.ר. 35-473-74 (להלן: "רכב התובע"), לבין רכבו של הנתבע מסוג מאזדה מ.ר.

49-429-58 (להלן: "רכב הנתבע").

לגרסת התובע, בעוד רכבו עמד בעצירה מוחלטת ביציאה מן החניון והמתין עד שיוכל להשתלב בתנועה ולצאת ממנו, נסע רכב הנתבע לאחור ופגע בו. במהלך עדותו בבית המשפט אישר התובע כי לא ראה את הפגיעה עצמה ותיאר את מה שארע, כך:

"...הורדתי את אשתי ב"טויס אר אס", יצאתי החוצה מהחניה, עמדתי בצומת

... עם הפנים קדימה לכיוון היציאה. התכוונתי להשתלב לכיוון תחנת הדלק

דרומה, זה היה יום שישי בצהריים, היה סואן, עמדתי בעצירה מוחלטת. בזמן

שאני עומד הנתבע נסע ברברס, יצא מחניה כפולה שהוא היה בה, ופגע בי מאחורה... 

אני שמעתי את הפגיעה כשעמדתי בקו הלבן. לא ראיתי אותו נוסע. הסתכלתי

קדימה בשביל להשתלב בתנועה והתכוונתי לנסוע לתחנת הדלק. אשתי היתה

בתוך החנות. התכוונתי לחזור מתחנת הדלק כדי לקחת את אשתי מהחנות...".

להמחשת דבריו הגיש התובע את שרטוט מקום התאונה - ת/1, תצלומים של רכב הנתבע - ת/2 ו- ת/3 שיש בהם כדי ללמד על קיומן של מספר פגיעות בחלקו האחורי ופגיעה מסוימת בפינה השמאלית אחורית שלו (באזור הפנס) והפנה אל תצלומי הנזק שנגרם לרכב שלו – כאלה המלמדים על פגיעת מעיכה בפינה השמאלית אחורית של פגוש הרכב .

מנגד טוען הנתבע כי עובר לתאונה שארעה היה זה דווקא הרכב שלו שעמד בעצירה מוחלטת ואף מנועו היה מכובה:

"...אשתי אמרה לי לעצור את האוטו כי הייתי עם שלושת ילדי מאחורה,

אחד הילדים עשה את צרכיו והיא אמרה לי לעצור שהיא תחליף לו... 

החניה היתה עמוסה, לא היה לי איפה לחנות ואז עצרתי בין הרכבים