ת"ק 44233-03-14 דניאל נ' אלבר ציי רכב בע"מ

עניינה של התביעה שבפני, בטענת התובע אודות נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בגין גביית כספים שלא כדין ע"י הנתבעת.

לטענת התובע, שכר מן הנתבעת רכב, וביצע את התשלום בגין ההשכרה במועד. חרף זאת, מומש הפיקדון שהעמיד באשראי, בסך 5000 ₪. לטענת התובע, רק בחלוף פרק זמן של למעלה מחודש ימים הושבו לו הכספים ע"י הנתבעת, אך לאחר מכן, נגבו ממנו כספי הפיקדון בשנית, ללא כל הצדקה. כתוצאה מכך, נגרמו לתובע, לטענתו, נזקים עקיפים רבים – חשבון הבנק שלו נכנס לחריגה ובעקבות כך נאלץ להדוף נושים, ואף קיבל מכתב התראה מן הבנק. כמו כן, לא יכול היה לשלם את דמי השכירות על דירתו, ונדרש לשלם פיצוי על כך לבעלת המושכר, בגין כל יום איחור. כן, טען ללחץ נפשי בעקבות האמור ולעוגמת נפש רבה, בגינה דרש פיצוי בסך 15,000 ש"ח. בעקבות האמור, עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך 18642 ₪.

מנגד, טענה הנתבעת, כי התובע שכר רכב למשך חודש ימים ולאחר מכן ביקש להאריך את חוזה ההשכרה. כאשר ביקשה הנתבעת לבדוק האם הפיקדון שהעמיד התובע ואשר אמור היה להיות תקף כל עת שהוא מחזיק ברכב הנתבעת, סורבה ע"י חברת האשראי להאריך את תוקף הפיקדון. נוכח האמור, פנתה אל התובע טלפונית, מספר פעמים וביקשה ממנו להאריך את תוקף הפיקדון. רק ביום האחרון לתוקפו של הפיקדון, 03.11.13, משלא טרח התובע להסדיר הנושא וכאשר כל אותה העת הוא ממשיך להחזיק ברכבה של הנתבעת ומתוך חשש שזו תיוותר ללא כל ערובה לנזקים עתידיים, מימשה הנתבעת את הפיקדון. ביום 04.11.13 חודש הפיקדון, כנראה לאחר שהסדיר התובע ענייניו אל מול חברת האשראי, וביום 13.11.13, השיבה הנתבעת את כספי הפיקדון במלואם לתובע באמצעות זיכוי כרטיס האשראי ממנו נגבו הכספים. הנתבעת הכחישה, כי הפיקדון נגבה פעם שניה, כטענת התובע. מן הנימוקים האמורים והואיל ולא הוצגה כל ראיה ע"י התובע להוכחת נזקיו, עתרה הנתבעת לדחות את התביעה.

בדיון שהתקיים בפני העידו התובע ונציג הנתבעת, מר שאול אבינועם.

דיון והכרעה:

לאחר שלמדתי טיעוני הצדדים בכתב, עיינתי בראיותיהם ושמעתי עדויותיהם בפני, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. ואלו נימוקיי:

לעניין הנסיבות שהובילו לגביית הכספים מן התובע, הובאו בפני שתי גרסאות בעל פה. האחת – גרסתו של התובע, כי הגבייה בוצעה בשגגה ע"י הנתבעת ושלא כדין, והשניה – גרסת הנתבעת, לפיה הגבייה בוצעה בעקבות סירוב חברת האשראי להאריך את תוקף הפיקדון והפרת התובע את תנאי הסכם השכרת הרכב.

מושכלות יסוד הם, כי על התובע מוטל נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הכלל ש"המוציא מחברו, עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את העובדות שבבסיס תביעתו, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבעת העולה מאותן עובדות שהוכחו.

לעניין נטל השכנוע נקבע ברע"א 3646/98, כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז(4) 981 [2003], כי:

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו."