ת"ק 4420-12-14 כהן ואח' נ' אייר פרנס

1.בפניי תביעה להשבת הוצאות דמי טיסה בגין עיכוב בטיסות, הוצאות לרכישת מזון וציוד אישי בעקבות איחור בהגעת כבודה והוצאות נסיעות לצרכי איסוף כבודה וכן לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש, סבל ואובדן הנאה בעטיה של הנתבעת, במהלך חופשת ירח דבש של התובעים בחו"ל.

טענות הצדדים

2.התובעים רכשו כרטיסי טיסה מישראל לברזיל וחזרה, עם חניית ביניים בת שעתיים בפריז (נמל שארל דה גול). בפועל היה עיכוב של 3 שעות בהמראה הטיסה מישראל לפריז, ורק לקראת השעה 20:30 המריאה הטיסה לפריז, בעוד שמועד ההמראה הנקוב בכרטיסי הטיסה היה 17:20. לטענת התובעים רק בהגיעם ביום הטיסה לשער הטיסה בנתב"ג הודע להם כי טיסת הקישור מישראל לפריז מתעכבת. התובע חזר על כך בעדותו. הנתבעת לא טענה ולא הראתה אחרת.

3.לטענת התובעים הטיסה הגיעה לפריז בשעה 2:30 לפנות בוקר של יום 13.3.14, במקום השעה 21:25 של יום 12.3.15. הנתבעת טוענת לזמן הגעה 00:54. כך או כך אין מחלוקת כי כתוצאה מעיכוב הטיסה מישראל לפריז, טיסת ההמשך מפריז לברזיל יצאה רק ביום 13.8.12 בשעה 11:00, בעוד ששעת ההמראה הקבוע לטיסה הייתה יום 12.3.13 בשעה 23:20, איחור של 12 שעות המראה.

4.התובעים מלינים עוד כנגד התנהגות הנתבעת אשר לטענתם הפקירה אותם בשדה התעופה בפריז, אליו הגיעו לפנות בוקר בשל עיכוב בהמראת הטיסה מישראל לפריז. לטענתם, נציגי הנתבעת לא קיבלו את פניהם, לא כיוונו אותם ולא סיפקו את ההטבות של מזון, משקאות ושירותי תקשורת, כפי המתחייב בחוק. התובעים טוענים עוד כי מזוודותיהם לא הגיעו עמם בטיסה והם נאלצו להמתין עד הבוקר בשדה התעופה בפריז, לבדם, ללא נציג של הנתבעת, כשהטמפרטורות נמוכות מתחת לאפס, ללא מטען וכשעליהם הבגדים שלגופם. התובעים טוענים כי נאלצו להתכסות בניילון שמצאו כדי להתחמם עד שנרדמו, לטענתם, על המסוע.

5.כפועל יוצא מעיכוב בטיסה מפריז לברזיל (הטיסה המריאה ביום 13.8.12 בשעה 11:00 בעוד ששעת ההמראה הקבוע לטיסה הייתה יום 12.3.13 בשעה 23:20, איחור של 12 שעות) התובעים לא הגיעו בזמן לטיסת פנים בברזיל, שהמריאה ביום 10:04 ביום 13.3.13. הנתבעת שיכנה את התובעים במלון והודיעה להם כי יטוסו למחרת, אולם בהגיעם לדלפק הטיסה הפנימית, נאלצו להתרוצץ בין דלפקי חברות הלוך ושוב עד שהוטסו.

6.התובעים טענו עוד כי משנחתו ברזיל התברר כי מזוודותיהם לא הגיעו מפריז, והם נותרו ללא חפצים אישיים וללא המזון הכשר שהביאו מהארץ, ונאלצו לרכוש בגדים וציוד אישי ומזון. לטענתם לא ידעו מתי יגיעו המזוודות, דבר שפגם בהנאתם מהטיול וכי נאלצו, לאחר שהנתבעת הודיעה כי אין באפשרותה לשלוח אליהם את המזוודות, לנסוע במיוחד כ- 6 שעות טיסה על מנת לקבל את המזוודות, שהגיעו לידם רק ביום 18.3 - באיחור של 6 ימים. התובעים מוסיפים וטוענים כי אחת המזוודות הגיעה קרועה ומהשנייה נגנב בושם.

7.לטענת התובעים עקב המעשים לעיל והתלאות שעברו בעטיה של הנתבעת, התובעת, שהייתה בתחילת הריונה, חשה ברע ודיממה והובהלה לבית חולים בברזיל.

8.התובעים תובעים החזר עלות הטיסות הבינלאומיות וטיסת הפנים בברזיל (בסך 12,666.88 ₪), החזר הוצאות נסיעה בברזיל לאיסוף המזוודה (בסך 86 ₪), החזר הוצאות מזון וחפצים אישיים בגין אובדן כבודה (בסך 1,899 ₪) ופיצוי לא ממוני (בסך 20,000 ₪).

9.הנתבעת טוענת כי בהיותה "מוביל אווירי", חלות עליה הוראות אמנת מונטריאול וחוק ההובלה האווירית, התש"ם-1980, בבחינת דין בלעדי. כן טוענת הנתבעת כי פעלה ללא רבב ונקטה בכל האמצעים שבידיה למניעת נזק לתובעים (המוכחש כשלעצמו).