ת"ק 44132-07-12 פ' ואח' נ' פ' ואח'

1.בתאריך 9.7.13,ניתן בתיק זה ע"י כב' השופט נדל ז"ל, פסק דין המקבל את התביעה כנגד נתבעים 1 ו 3 וניתנה לנתבעים 1 ו 3 שהות להמציא פוליסת ביטוח אצל הנתבעת 2, אשר טענה כי הרכב בו נהג הנתבע 1 ואשר היה בבעלות נתבע 3 (להלן:"הרכב"),לא היה מבוטח אצלה כלל מעבר לביטוח חובה.

2.בהתאם לפוליסת הביטוח שהציגו הנתבעים, היה לרכב ביטוח צד ג' אצל נתבעת 2 ביחס למועדים 1.7.08-30.6.09.

בכתב ההגנה המתוקן שהגישה הנתבעת 2,טענה כי אמנם המדובר בפוליסה תקפה, אלא שהתאונה ארעה ב3-4/08 ,דהיינו קודם שנכנסה הפוליסה לתקפה. הנתבעת 2 הפנתה לטופס הודעה על תאונה שהוגש ע"י נתבע 3 וכן לפנייה ששלח הנתבע 3, אליה.

3.בדיון שהתקיים בפני ביום 15.1.15,טען הנתבע 3 כי רשם את ההודעה לאור הזמן הרב שחלף מהמקרה וכי כלל לא ידע מתי ארעה התאונה.

התובע 1 טען כי מי שיודע מה היה מועד התאונה הוא הנתבע 1 -נהג הרכב ולא הנתבע 3 אשר לא נכח בעת התאונה וכי בעת התאונה הציג לו הנתבע 1, פוליסה תקפה. בהמשך ובהסכמת הצדדים הגיש התובע תצהיר מטעם הנתבע 1 וכן תצהיר מעת סוכן הביטוח מטעמו.

4.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני ושקלתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי יש לקבל את התביעה כנגד נתבעת 2. בכתב התביעה לא צוין תאריך מדויק של התאונה, אלא רק כי ארעה "במהלך שנת 2008". יחד עם זאת, חוות דעת השמאי שצורפה לתביעה הינה מיום 22.9.08 כשתאריך התאונה המצוין בה הינו 6.9.08. לא סביר כי התובעים חיכו עם נזקי התאונה במשך למעלה מ 5 חודשים בטרם פנו לשמאי לבקש הערכתו.

גם ע"פ תצהיר הנתבע 1 התאונה ארעה בעונת קטיף התפוחים דהיינו בחודשים 9-10 וכן ראה תצהיר סוכן הביטוח מטעם התובע 1 אשר הצהיר כי התובע 1 פנה אליו בגין התאונה שארעה ב9/08. בעניין זה אוסיף כי הנתבע 1 גם טען בעדותו ביום 9.7.13 כי הוא יודע שהיה ביטוח ובעת התאונה אף מסר את פרטי הביטוח.

עיינתי במסמכים שהמציאה הנתבעת 2. יחד עם זאת, אין בהם די כדי לקבוע שהתאונה התרחשה ב מרץ-אפריל, כטענתה. ההודעה והמכתב הנוסף נרשמו ע"י הנתבע 3-בעל הרכב, אשר לא נכח בעת התאונה. התאריך המופיע על טופס ההודעה הינו 16.8.12,דהיינו מדובר בהודעה שהוגשה 4 שנים לאחר השנה בה ארעה התאונה ולמעשה, הוגשה רק לאחר הגשת תביעה זו. גם בפניה הנוספת של נתבע 3 ציין הנתבע 3 את הזמן הרב שעבר מעת התאונה. פניות הנתבע 3 נעשו רק שנים לאחר התאונה, בה כאמור, לא נכח כלל וברי כי אין "לסמוך" על הודעתו לעניין מועד התאונה ובעניין זה, יש להעדיף את עדויות הנהגים(התובע והנתבע 1) אשר נכחו בעת התאונה.

אילו ההודעה מטעם הנתבע 3 הייתה נמסרת בסמוך לחודשים 3-4/08 ועוד לפני 9/08 ברי כי היה בה כדי לסתור את טענות התובעים ואולם, משנמסרה רק בדיעבד וכשמולה עומדים עדויות התובע ,הנתבע 1 ואף תצהיר סוכן הביטוח מטעם התובע (אשר הצהיר על המועד שהתובע הודיע לו על התאונה) ובתוספת חוות דעת השמאי, יש להעדיף את גרסת האחרונים ולקבוע כי התאונה ארעה ב9/08 –מועד בו אין חולק שהיה כיסוי ביטוחי תקף אצל נתבעת 2.

5.לאור האמור ובהמשך לפסק הדין מיום 9.7.13,אני מקבלת את התביעה גם כנגד נתבעת 2 וקובעת כי הסכום בו חויבו נתבעים 1 ו 3 בפסק הדין,ישולם לתובעים באמצעות נתבעת 2.

בנוסף אני מחייבת את הנתבעת 2 בהוצאות התובעים בסך של 450 ₪.

אבהיר כי לא מצאתי לחייב את הנתבעת 2 בסכום הגבוה מהאמור, שכן חלק מהאחריות לבלבול ביחס למועד התאונה, מוטל על התובעים אשר השתהו בהגשת התביעה ובחרו להגישה רק כ-4 שנים לאחר התרחשותה.