אפשטיין ואח' נ' אל אבו פנה ואח'

בתאריך 25.3.15, בצומת "פלי"ם" (להלן: "הצומת"), ארעה תאונת דרכים בין רכבה של התובעת מסוג טויוטה יאריס מ.ר. 46-348-32 (להלן: "רכב התובעת") לבין רכבו של נתבע 2 מ.ר. 63-692-35 בו נהג נתבע 1 (להלן: "רכב הנתבעים"). 

בעתירתה לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 10,707 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאז המועד בו ארעה התאונה ועד ליום התשלום בפועל בתוספות הוצאות, טוענת התובעת כי בהגיעה אל הצומת מכיוון מערב למזרח, היא עצרה את רכבה בהתאם להוראת האור האדום אשר דלק ברמזור שבכיוון נסיעתה וכי משהתחלף האור לירוק והיא החלה בחציית הצומת ישר, נכנס אליה רכב הנתבעים במהירות גבוהה מכיוון צפון לדרום והתנגש בחלק השמאלי קדמי של רכבה.

לטענת התובעת, סך הנזקים שנגרמו לה ולרכבה אשר נמסר לידיה אך 6 ימים לפני התאונה, עלה כדי 61,378 ₪ ואולם חברת הביטוח של הנתבעים אשר הודו בפניה (גם אם באיחור) באחריותם המלאה לגרימת התאונה, הודיעה לה על קיזוז 15% מסך הנזקים שנגרמו לה, בשל אשם תורם מצידה.

התובעת טוענת לאשם מלא ובלעדי של נתבע 1 בגרימת התאונה, בשל כניסתו אל הצומת באור אדום בשעה שהיא לא יכולה היתה לעשות דבר מעבר לפעולות שעשתה לשם מניעת התאונה או הקטנת נזקיה, ומכאן תביעתה.

הנתבעים הכופרים באחריותם ו/או חובתם לפצות את התובעת, מודים בכך שנתבע 1 פגע ברכבה בעת שנהג ברכבו של נתבע 2. בהודעת צד ג' שהוגשה מטעמם, טוענים הנתבעים כי "הכשרה חברה לביטוח בע"מ" אשר ביטחה את הרכב הנ"ל בעת הרלבנטית, היא זו האמורה לשאת במלוא נזקי התובעת.

צד ג' טוענת להגנתה כי עוצמת הפגיעה ברכב התובעת ומיקום הפגיעה ברכב הנתבעים (בחלקו הימני אחורי) מלמדים על כך שהתובעת לא נקטה בכל אמצעי הזהירות המתחייבים בעת כניסתה לצומת, על אף האור הירוק שדלק ברמזור שבכיוון נסיעתה.

בעדותה בבית המשפט תיארה התובעת את אופן התרחשות התאונה, כך: "ביום התאונה נסעתי בכביש מכיוון קיסריה לכיוון פרדס חנה ועצרתי בצומת פלי"ם, הכיוון הוא ממערב למזרח, עמדתי בצומת ראשונה, היה אור אדום וחיכיתי שיתחלף האור לירוק, התקדמתי לכיוון שאני נוהגת, הסתכלתי לכל הכיוונים ונסעתי ישר, לאט, לא "גנבתי" צומת, לא נסעתי מהר, נסעתי רגיל. באופן פתאומי, היה נראה לי באותו רגע כמו ברק, נכנס בי אוטו שנסע מכיוון צפון לכיוון דרום, משמאלי, כשהייתי כבר קצת בתוך הצומת, לא נכנסתי לצומת בכלל, הוא פגע והעיף אותי עם הרכב ימינה ועצר... הוא פגע ברכב שלי בחלק השמאלי הקדמי. כשנכנסתי לצומת לא ראיתיו, הוא הופיע פתאום, זו צומת רחבה וגדולה ששדה הראייה הוא יותר מ – 180 מעלות. מסתכלים ימינה מסתכלים שמאלה, לוקח זמן עד שעוברים את כל הכיוונים. הוא הופיע בפתאומיות...".

לתמיכת גרסתה ולהוכחת הנזקים שנגרמו לרכבה צרפה התובעת לכתב תביעתה את צילומי הצומת, חוות דעת השמאי שבדק את רכבה וצילומי הרכב + ת/1, שיש בהם כדי ללמד על הנזק הכבד שנגרם לחזית רכבה ולצדו השמאלי קדמי. עוד סיפרה התובעת כי נתבע 1 שניגש אליה מיד לאחר ההתנגשות השיב לה לשאלתה האם הוא מודע לכך שנכנס אל הצומת באור אדום, כי הוא "ראה אור כתום".

מר משה גילון אשר נסע לימין התובעת בכיוון נסיעתה והיה עד ראיה לתאונה, תיאר את שארע באופן הבא: "... הייתי בנתיב הימני הגענו לרמזור אדום, היא הייתה בנתיב השמאלי, כשהרמזור התחלף לירוק התחלתי לנסוע, היא התחילה לנסוע, הנתבע עבר באור אדום ונכנס בה...". בתשובה לשאלתו של נתבע 1 אישר מר גילון כי טענתו בדבר חצייתו של הלה את הצומת באור אדום מהווה מסקנה הנובעת מעצם עובדת נסיעתו הוא באור ירוק ואילו נתבע 1 עצמו הודה בכך כשאמר: "רוב הסיכויים שעברתי באדום ... אני עברתי באדום, פגעתי ברכב שלה, נפגשנו באמצע הצומת..." והוסיף: "עבר הרבה זמן מאז, במהלך כל התקופה לא חשבתי לרגע שהעניין לא גמור, אני העברתי את העניין לסוכן הביטוח והדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי לכפר זה פניתי לסוכן הביטוח אמרתי לו שעברתי באדום...". לשאלתי האם הוא חושב שלתובעת היתה תרומה לגרימת התאונה, השיב נתבע 1: "אני אומר שאני כן עברתי באדום מדובר בצומת רחבה שאפשר לראות שקשה לראות הכול... אני לא בורח מאחריות אני עומד מאחורי כל מעשיי", ויחד עם זה טען כי מיקומי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב מלמדים בעיניו על כך שהיה זה הוא שנכנס ראשון אל הצומת: "...הנזק של הרכב שלי בצד ימין בסוף בגלגל האחורי... אז אם כבר עברתי את האמצע של הצומת ונפגשנו אז היא יכלה לראות אותי נכנס לצומת". לתמיכת טענה זו הציג נתבע 1 בפני את תמונת הנזק שנגרם לרכב בו הוא נהג (במכשיר הטלפון הסלולרי שלו) ממנה עולה כי הרכב ניזוק בכנף הימנית אחורית שלו, מעל הגלגל.

לשאלתי ולשאלות בנה של התובעת האם בעת כניסתו אל הצומת הוא הבחין ברכבה, השיב נתבע 1: "הצומת הייתה ריקה... לא ראיתי כלום, אני לא יכול להגיד אחרת אבל אני חושב שאם הייתי רואה רכב הייתי עוצר..." ובהמשך הוסיף כי למעשה הבחין בה לראשונה עובר לרגע ההתנגשות: "...אני ראיתי אותה ממש כשנכנסתי לצומת, וגם היא הייתה בצד שמאל ולא בצד ימין היא הייתה יותר קרובה אלי ואני ראיתי אותה שהיא עומדת בצומת ולא חשבתי שהיא יוצאת אז גם היא נכנסה וצומת וגם אני נכנסתי לצומת".

לאחר ששמעתי את עדויות התובעת, נתבע 1 ועד הראיה שהיה במקום ועיינתי בתצלומי הצומת ובתמונות הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב, מסקנתי היא כי דין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד להתקבל. אכן, הלכה פסוקה היא, כי זכות קדימה אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית ואין להשתמש בה "בעיניים עצומות" ואולם העדויות שנשמעו בפני במסגרת תביעה זו שכנעוני כי התובעת אשר עמדה ברמזור האדום בטרם כניסתה אל הצומת עם התחלפותו לירוק, עשתה כן בזהירות המתחייבת ולא יכולה היתה למנוע את התאונה שנגרמה עקב רשלנותו הבלעדית של נתבע 1 אשר נכנס אליה בנסיעה רצופה ומהירה, בשעה שברמזור שבכיוון נסיעתו דלק אור אדום. הנזק הכבד שנגרם לחזית רכבה של התובעת ולצדו הימני קדמי, מלמד אף הוא על מהירות נסיעתו הגבוהה של נתבע 1 ואילו העובדה שהרכב בו הוא נהג ניזוק בחלקו הימני אחורי מתיישבת בעיני עם גרסתו לפיה הוא ניסה להסיט את רכבו שמאלה ברגע האחרון בו הוא הבחין ברכב התובעת ולא משום שהוא נכנס אל הצומת לפניה.

דעתי היא שבמצב דברים זה בו נתבע 1 הודה מלכתחילה בכך שהוא נכנס אל הצומת באור אדום ונטל את האחריות על עצמו, היתה צד ג' אשר ביטחה את הרכב באותה עת, צריכה לשלם לתובעת את מלוא נזקיה ולא להכביד עליה ולהטריחה בהגשת תביעה זו.