ת"ק 43916-02-16 אלפסי נ' קרני ואח'

1. לפניי תביעה ע"ס 25,000 ₪.

2. התובע טוען כי ביום 21.1.16, בעת שביצע עבודות תיקון גג אצל שכני הנתבעים, כאשר שהה בחצר השכנים (שאין בינה לחצר התובעים גדר), הגיע כלבם של הנתבעים ונשך אותו נשיכה חזקה בשתי רגליו.

בשל אירוע זה, ניתנה לתובע חופשת מחלה של 7 ימים והדבר גרם לו לדבריו להפסד הכנסות של 20,000 ₪.

3. הנתבעים טוענים בכתב ההגנה כי אינם הבעלים של הכלב הנושך ואינם מחזיקים בו דרך קבע. לדבריהם הכלב שייך לשכניהם והנשיכה אירעה בחצר השכנים.

עוד מוסיפים הנתבעים כי התובע ננשך ברגל אחת ולא בשתיים והמשיך לעבור לאחר האירוע שעות נוספות.

4. סעיף 41א לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע כי:

"בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן – הבעלים) לפצות את הניזוק , ואין נפקא מינה אם הייתה או לא הייתה התרשלות מצדו של הבעלים".

אציין כי ההגנות הקבועות בסעיף 41ב לפקודת הנזיקין (נוסח חדש): התגרות של הניזוק בכלב, תקיפת הניזוק את הבעלים או קרוב משפחתו או השגת גבול, אינם רלוונטיות, בהיעדר טענה של הנתבעים בהקשר זה.

5. בניגוד לגרסה בכתב ההגנה, התברר מדברי הנתבעים בדיון כי קיימת זיקה ברורה בינם ובין הכלב שנשך את התובע.