ברנשטיין נ' אוסיפנקוב

1.בתאריך 15.10.13, ברח' הנשיא בחדרה, ארעה תאונה בה היו מעורבים קטנועו של התובע

מ.ר. XXXXXX (להלן: "הקטנוע") ורכבו של הנתבע מ.ר. XXXXXX (להלן: "רכב הנתבע").

2.בעתירתו לחיוב הנתבע בתשלום סך של 3,528 ₪ בגין נזקי התאונה, הפסד ימי עבודה והוצאות, טוען התובע כי הנתבע שרכבו חנה במועד ובמקום הנ"ל בצד הכביש הסיעו לאחור ובתוך כך פגע בקטנוע שחנה מאחוריו, גרם לנפילתו על שפת המדרכה והסב לו נזקים שתיקונם הוערך בסך של 2,828 ₪.

3.לתמיכת גרסתו צרף התובע את הצעת המחיר שניתנה לו ביום 17.11.13 על ידי המוסך אליו פנה, וכן פרסום מטעמו באתר "יד 2" המלמד על כך שבקש למכור את הקטנוע תמורת סכום של 17,900 ₪, הודעות טקסט ששלח לנתבע בימים שלאחר התאונה (אוקטובר 2013), הסכם המכר שנחתם בינו לבין מי שרכש ממנו את הקטנוע ביום 4.11.13 במצבו הניזוק תמורת סכום של 13,000 ₪ וכן את תצלום מצב כלי הרכב מיד לאחר התאונה.

4.בעדותו בבית המשפט תיאר התובע את הנסיבות בהן ארעה התאונה, כך: "...חניתי את הקטנוע בעיר בחניה רגילה מאחורי הרכב של הנתבע. אני לא מכיר אותו מקודם. ירדתי לקנות אוכל... פתאום שמעתי בום וראיתי את הקטנוע מחליק, הנתבע עשה רברס. ניגשתי אליו, הוא יצא מהרכב, מה קרה... אמרתי לו שידווח את זה לביטוח, הוא לא דיווח. המשכנו להיות בקשר, הוא לא ענה לי לטלפונים. בסופו של דבר הלכתי למוסך. הייתי אמור למכור את הקטנוע ב – 17 ומשהו אלף ₪. היתה לי גם מודעה ביד 2. הלכתי למוסך לראות כמה הנזק כי הוא שבר לי את הפלסטיקים למטה. הנזק היה בסביבות 2,700 ₪, לפי מה שהעריך המוסך. אני מכרתי את הקטנוע עם הנזק, ב – 12,000 ₪...". לשאלתי מדוע הגיש תביעתו זמן כה רב לאחר הארוע השיב התובע: "...הגעתי למצב שהוא לא ענה לי והיה לי מקרה שבו שרטתי רכב והשארתי פתק לבעל הרכב ואז נזכרתי במקרה הזה ואמרתי שאני חייב ללכת עם זה עד הסוף".

5.מנגד, טען הנתבע להגנתו כי מדובר בתביעה שכולה פרי דמיונו של התובע ואף כי אישר שרכבו אכן חנה במקום הנטען באותה עת, אמר כי כל שארע היה שעם כניסתו אל רכבו הוא שמע לפתע "רעש לא מוכר" וכשיצא ממנו כדי לבדוק מה קרה, האשים אותו התובע בכך שפגע בקטנועו. בעדותו בבית המשפט אמר הנתבע: "...סיימתי לעשות קניות, נכנסתי לרכב, אני זוכר שהתארגנתי לנסיעה, ישבתי בתוך הרכב. אני לא זוכר בדיוק כמה ישבתי אבל עבר איזה זמן מסוים... התארגנתי, סידרתי את השקיות בתוך האוטו והדלקתי סיגריה. אחרי שהתכוננתי והייתי מוכן לצאת, התחלתי לצאת ופתאום ראיתי את התנועה מאחורי הרכב...", לשאלתי בדבר כוונתו במילים "התחלתי לצאת", השיב: "...אני לא זוכר אבל הגיונית אני לא מתאר לעצמי מצב שאצטרך לנסוע אחורה כי החניה היתה די פנויה, זה היה בשעות הערב. אני לא זוכר אם עמדתי ראשון בכיס של החניה. אני לא זוכר שנסעתי רברס או ליתר דיוק לא רואה סיבה לכך שהייתי צריך לנסוע רברס...". בהמשך ציין הנתבע כי הוא "מוכן לקחת בחשבון את האפשרות שאולי נגע בקטנוע...", אך טען כי הוא זוכר בוודאות שלא ראה אותו "שוכב" והעלה את השאלה כיצד יתכן שזה נפל ימינה לכיוון אבני השפה, אם חזיתו היתה מלכתחילה מופנית שמאלה לכיוון הכביש. בנוסף לכך הלין הנתבע כנגד דרישות כספיות מופרזות של התובע עוד בטרם בדק מהו גובה נזקיו האמיתי.

6.לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים ונדרשתי לראיות שהונחו בפני מטעם התובע, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה. זאת מכיוון ששוכנעתי כי התאונה ארעה באופן שתואר על ידי התובע אשר גרסתו נשמעה לי מהימנה ולמעשה לא נסתרה – בעיקרה, על ידי הנתבע. הצעת המחיר שהוגשה מטעם התובע ונושאת את התאריך 17.11.13, דהיינו כחודש לאחר התאונה, מלמדת על קיומם של נזקים למגן האגזוז, הכף האחורית ימנית ופלסטיק הסף הימני התחתון של הקטנוע- נזקים שאופיים מתיישב עם טענות התובע. גם פניותיו של התובע בהודעות טקסט אל הנתבע (בימים שלאחר התאונה) ולא נענו על ידי האחרון, יש בהן כדי לתמוך בגרסתו.

יחד עם זה לאור לאור העובדה שתאריך הצעת המחיר מאוחר למועד מכירת הקטנוע, בהעדר ראיות לקיומם של נזקים אחרים ו/או נוספים שנגרמו לתובע בעקבות התאונה ולנוכח העובדה שמחיר הקטנוע לקונה שרכש אותו כ לאחר התאונה במצבו הניזוק נקבע בין השאר גם על רקע קיומה של בעיית הנעה (מצבר), החלטתי שלא לחייב את הנתבע בסכום התביעה המלא אלא – על דרך אומדנא, בסך של 1,500 ₪ בלבד.

סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה.