צ'יסטיאקוב ואח' נ' יהודה ואח'

רקע

1.הנתבעים הם בעליה של דירה ברח' לכיש 10/7 בחדרה (להלן: "הדירה").

2.בתאריך 1.12.16 התקשרו התובעים עם הנתבעים בהסכם לשכירות הדירה החל מיום 15.12.16 ועד ליום 14.12.17, עם אופציה לשנה נוספת. דמי השכירות החודשיים הועמדו על סך של 3,600 ₪ (להלן: "הסכם השכירות").

3.אין חולק על כך ששנת השכירות הראשונה (שטרם הסתיימה) מקבילה ל"שנת הבדק" של הדירה, כמו גם על כך שעובדה זו הובאה לידיעת התובעים מבעוד מועד ואף נאמר להם כי במקרה שבו יימצאו בדירה ליקויים "קטנים" (ר' סעיף 9 (א) לכתב ההגנה של הנתבעים), יהא עליהם לספוג את אי הנוחות הכרוכה בתיקונם והם הסכימו לכך.

4.הקשר בין התובעים לנתבעים, התנהל באמצעות קרובת משפחתם של התובעים – אלכסנדרה, אשר שימשה להם כמתורגמנית לשפה הרוסית.

טענות התובעים

4.בעתירתם לחיוב הנתבעים בתשלום פיצוי בסך של 25,298₪ - סכום הכולל השבה של דמי שכירות בסך 14,000 ₪ עבור 4 חודשים, פיצוי בסך 8,000 ₪ בגין עוגמת נפש והפסדי שכר והוצאות בסך של 2,898 ₪, טוענים התובעים כי על אף שזמן לא רב לאחר כניסתם אל הדירה הסתבר להם כי היא אינה ראויה למגורים, דחו הנתבעים את בקשותיהם החוזרות ולא אפשרו להם לעזבה לפני תום תקופת השכירות. לגרסתם, עוד במועד בו ראו את הדירה לראשונה, הם הפנו את תשומת לב התובעים לסימני הרטיבות שנראו בה ואלה הבטיחו כי ידאגו לתיקונם. דא עקא, שבהמשך הסתבר כי מדובר בבעיות רטיבות ועובש חמורות ומשמעותיות שהיוו מפגע חמור שגם פגע בבריאותו של בנם הפעוט. התובעים מוסיפים וטוענים כי הפועלים שהגיעו לדירה על מנת לטפל בליקויים במהלך 3 חודשי השכירות הראשונים, הותירו בה חומרי בנייה ולכלוך, שברו את הריצוף ולא הצליחו לפתור את הבעיה. בסופו של דבר, כך לגרסתם, מצאו עצמם התובעים נאלצים להתגורר בסלון הדירה ובו בלבד.

5.בעדותה בבית המשפט אמרה התובעת את הדברים הבאים: "...ידענו שיכולות להיות בעיות אבל זה היה בלתי נסבל כי במשך שלושה חודשים בלי הפסקה היו אנשים בדירה ויש לנו גם ילד שהיה חולה כל פעם. רצינו לצאת ולא הסכימו כל פעם...".