ת"ק 43797-11-15 לבנת ואח' נ' אופנברג

הצדדים שכנים בבית משותף, כאשר דירת הנתבעת מעל לדירת התובעים. לדירות קו ביוב משותף. 

התובעים טוענים כי הנתבעת משתמשת במערכת הביוב באופן לא מקובל, דבר הגורם להצפות חוזרות ונישנות בביתם.

התובעים הגישו נגד הנתבעת גם תביעה לפני המפקחת על הבתים המשותפים (תיק 36/15). ביום 16/3/15 ניתן נגד הנתבעת פסק דין חלקי, המחייב את הנתבעת להימנע מהשלכת פריטים לא מתכלים למערכת הביוב. ביום 16/8/15 ניתן נגד הנתבעת פסק דין בהעדר סיכומים, לפיו עליה לשאת בהוצאות תיקון הרטיבות. המומחה שמונה בתיק הנ"ל, מר שלומי קלדרון, בדק רק את מקור הרטיבות, ואין בחוות דעתו מיום 29/5/15 התייחסות להצפות.

התובעים צירפו לכתב התביעה חוות דעת מומחה, אינפרא בונפיל בע"מ, שבדק את מערכת הביוב ביום 25/10/15 וביום 15/11/15 באמצעות מצלמה, ומצא כי מדובר במערכת ישנה מברזל, המצוי בתהליכי קורוזיה, דבר המקשה על מעבר הלכלוך בעת הדחת האסלות. עוד מצא המומחה "אצל משפחת הררי" חבילות של מגבונים וסמרטוטי רצפה חד פעמיים, שאינם מתכלים. להערכת המומחה, זו הסיבה לסתימות. צורפו צילומים של בור הניקוז ותכולתו, שהוצאה ונאספה.

התובעים הגישו תביעה ע"ס 9,000 ₪ בגין הוצאות פתיחת הסתימה בסך 4,900 ₪ (צורפה חשבונית)

הנתבעת הגישה שני כתבי הגנה, האחד בעצמה והשני באמצעות עו"ד, שגם הגיש בקשה להיתר ייצוג. הבקשה נדחתה.

הנתבעת מתארת כי הינה בת 79, ניצולת שואה, חולה סיעודית (צורף מסמך רפואי), מתגוררת בשכנות לתובעים 17 שנה, אלמנה המגדלת את בתה ולה צרכים מיוחדים ואת נכדתה. שתיהן התלוו אליה לדיון. הנתבעת תיארה את ההליך בפני המפקחת, וטענה כי חוייבה בסכום משמעותי בגין כתם רטיבות קטן ביותר. הנתבעת טוענת כי התובעים ובמיוחד התובעת מתנכלת לה, בהגשת תביעות, ואמרה לשכנים כי היא מבקשת לשפץ את ביתה.

בכתב ההגנה המתוקן הכחישה הנתבעת את עצם הסתימה, ואת הקשר בינה לבין הממצאים, שצולמו על ידי המומחה. הנתבעת טוענת כי לא הוכח כי היא שזרקה את הסמרטוטים, שגרמו לסתימה. הנתבעת טענה כי פסק הדין של כב' המפקחת ניתן בעניין הרטיבות, עילה שונה מעילת התביעה.

בדיון הציגה הנתבעת אישור על היותה זכאית לטיפולי בית מחודש מאי 2015 (נ/1) והתובעים הגישו חשבונית על פתיחת סתימה נוספת ביום 15/4/16 בסך 700 ₪, צילומי צבע של הממצאים, שהוצאו, ואישור על הגשת תלונה במשטרה באותו יום (ת/1).

התובעים העידו כי בארבע חמש השנים האחרונות סבלו 3-4 פעמים מהצפת ביוב באמבטיה וחדר שירותים והביעו את מצוקתם מהעדר יכולת לצפות את האירוע והסבל הכרוך בהתעסקות עמו. התובעים טוענים כי לא עשו דבר בעניין, עד לחורף בשנה שעברה עת נתגלתה בדירתם הרטיבות, שמקורה בדירת הנתבעת. התובעים מתארים כי בהליכי התביעה בפני כב' המפקחת על רישום המקרקעין ניתן גם פסק דיו חלקי, המחייב את הנתבעת להימנע מהשלכת פסולת בלתי מתכלה, ולבסוף פסק דין המחייב את הנתבעת לתקן את הרטיבות ולשאת בהוצאות. התובעים טענו כי הנתבעת כועסת עליהם עקב כך, ולא עשתה דבר בעניין. התובעים חזרו על כך שהסתימה חזרה, הם הזמינו את המומחה בונפיל, ניסו לשתף את הנתבעת בממצאיו, אך ללא הועיל. התובעים טוענים כי ההוצאה בסך 4,900 ₪ "העבירה אותנו על דעתנו", וזה היה התמריץ להגשת התביעה. התובעים מבקשים עזרת בית המשפט בהפסקת המצב, והוסבר להם כי בית משפט זה אינו מוסמך לתת צו עשה.