פליס ואח' נ' דינמיקה בע"מ

לפני תביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות שעניינה גביית תשלום בעבור שירות תיקונים וביטוח למכשיר נייד, שירות שהתובעים, לטענתם לא ביקשו ולא רכשו.

מטענות הצדדים בכתב ובעל פה עולות העובדות הבאות: בתאריך 30/3/18 רכשו התובעים שני מכשירי טלפון נייד (גלקסי 9) בחנות דינמיקה בקניון עופר בפתח תקווה. במעמד הרכישה צורפו ללא הסכמתם לשירות תיקונים. לאחר פחות מחודש, ביום 25/4/18 פנה התובע 1 לנתבעת והלין על חיוב היתר. באותו המעמד, קיבלה עליה הנתבעת את האחריות והודיעה כי ההצטרפות לשירות תבוטל באופן רטרואקטיבי, תוך החזר כספי מלא. באותו המעמד זוכה התובע בסכום חלקי בלבד.

יתרת סכום של 202 ₪ לא הושבה לתובעים ומכאן התביעה שלפני.

התובעים תבעו סכום של 10,000 בגין חיוב היתר, השימוש בכרטיס האשראי ללא ידיעתם וללא הסכמתם ועוגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה מהטיפול בגביית היתר אל מול הנתבעת.

הנתבעת מצידה טענה כי הציעה להחזיר לתובעים את כספם באופן מלא, המחאה על יתרת הסכום, שנשלחה לתובעים לא הגיעה לידיהם מסיבות שאינן תלויות בה. בנוסף טענה הנתבעת כי סכום הפיצוי המבוקש הינו סכום מופרז ולא מוכח.

עיינתי בכלל כתבי הטענות ובנספחים, שמעתי את טענות הצדדים בדיון היום ובאתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי באופן חלקי. בהתאם להוראות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז 1976, פסק הדין יינתן באופן תמציתי.

כאמור, אין מחלוקת כי חיסרון הכיס שנגרם לתובעים עומד על 202 ₪ בלבד.

לא שוכנעתי כי יש לייחס לנתבעת מעשה מכוון או מדיניות מכוונת של צירוף לקוחות ללא הסכמה. מקובלת עליי טענת הנתבעת לפיה נעשו ניסיונות להשיב לתובעים את סכום הכסף שאינו שנוי במחלוקת, אך מסיבות שונות, הסכום לא הושב לתובעים. יחד עם זאת, משסכום זה לא הושב לתובעים, אין מנוס מלקבל, אם כי באופן חלקי את התביעה.

כל שנותר לי להכריע בו היא שאלת הפיצויים.

נחה דעתי כי החלטת הנתבעת, לבטל את השירות למפרע ולהשיב לתובעים את מלוא כספם תוך זמן קצר משקפת התנהלות סבירה וראויה על פי המצופה ואין בסיס מספק להשתת פיצוי עונשי.