ת"ק 4376-01-16 גרופר ואח' נ' דניאל ואח'

נתבע שכנגד 2: איי. די. איי חברה לביטוח בע"מ

1.בפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש בתאונת דרכים.

2.התאונה התרחשה במתחם הסינמה סיטי באזור גלילות. לטענת התובע והנתבע שכנגד ("התובע"), הוא נסע ישר בכביש הראשי של המתחם כאשר הרכב הנהוג על ידי הנתבעת 1 ("הנתבעת") הגיח מימינו ופגע בו בצד הימני של הרכב באמצע. הנתבעות אינן חולקות על כך שעיקר האחריות לתאונה מוטל עליהן, אולם לטענתן יש לייחס לתובע אחריות בשיעור 20%. בהתאם לחוות דעת שמאי שצירף התובע, עלות התיקון של הנזק שנגרם לרכבו עומדת על סך 38,230 ש"ח, ובנוסף נגרמה לו ירידת ערך בשיעור של 10,120 ש"ח. הנתבעת 2 פיצתה את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו, בקיזוז סך של 2,360 ש"ח בגין החלפת צמיגים שלטענת הנתבעת 2 לא נתמכה בראיות, ובניכוי אשם תורם בשיעור 20%. בנוסף, לא הכירה הנתבעת 2 בירידת הערך הנטענת, לאור טענתה כי לא הועבר דו"ח שמאי מתאונה קודמת שעבר הרכב. סך הכל שילמה הנתבעת 2 לתובע סך של 30,136 ש"ח. במסגרת תביעתו, עותר התובע להפרש הסכומים שלשיטתו מגיעים לו, בסך 20,514 ש"ח.

3.הנתבעת 2 הגישה תביעה שכנגד, במסגרתה עתרה לחייב את התובע לפצותה בגין התשלומים בהם נשאה עבור תיקון הנזק שנגרם לרכב הנתבעת. באופן תמוה, על אף שבמסגרת הגנתה של הנתבעת 2 היא טענה לאשם תורם בשיעור 20% בלבד של התובע, הרי שבמסגרת התביעה שכנגד היא ביקשה לחייב אותו לפצותה בגין מלוא הנזק שנגרם לה. בדיון שאלתי את נציגת הנתבעת 2 לפשר הדבר, וזו הודתה כי אין לה לכך הסבר.

4.לגופו של עניין, לאחר שהאזנתי לעדויות ועיינתי בתמונות, סבורני כי אכן יש לחלק את האחריות לתאונה כך שהנתבעת תישא באחריות בשיעור של 80% והתובע יישא באחריות בשיעור של 20%. אפתח בכך שמדובר במתחם של חניון, בו שומה על כל הנוהגים בו לנהוג ביתר זהירות והקפדה. התאונה התרחשה כאשר הנתבעת הגיעה ממפלס חניה תחתון, והתכוונה לבצע פניית פרסה על מנת לעלות למפלס חניה עליון. במהלך ביצוע הסיבוב, פגעה הנתבעת ברכב התובע. אין חולק, שזכות הקדימה הייתה של התובע, והנתבעת חדרה לנתיבו. יחד עם זאת, מעיון בתמונות שסומנו ת/1 עולה, כי כאשר התרחשה התאונה רכב הנתבעת כבר כמעט והתיישר, ואילו רכב התובע נוטה מעט ימינה. בנסיבות אלו, נראה כי אילו היה התובע נוהג ביתר זהירות, כמתחייב בחניון, היה ביכולתו להבחין ברכב הנתבעת ובכך לסייע למניעת התאונה. עיקר האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת, אשר היא זו שהתפרצה לנתיבו של התובע, אולם כאמור בנסיבות המקרה יש לייחס גם לתובע אחריות מסוימת, אשר במקרה זה נראה כי היא אכן צריכה לעמוד על 20%.

5.אשר ליתר מרכיבי התביעה, לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת 2 כי יש לקזז סכום של 2,360 ש"ח בגין החלפת צמיגים, שעה שרכיב זה מופיע הן בחוות דעת השמאי והן בחשבונית התיקון שהוציא המוסך. אין ממש בטענת הנתבעת 2 כי היה צורך להביא ראיה נוספת למרכיב עלות זו. לא מצאתי ממש גם בטענות הנתבעת 2 לגבי ירידת הערך. ככל שהייתה הנתבעת 2 מעוניינת לחלוק על ירידת הערך שנקבעה בדו"ח השמאי, מטעם כזה או מטעם אחר, היה עליה לבקש לחקור את השמאי. משדבר זה לא נעשה, נותרה טענת הנתבעת 2 לפיה הייתה לרכב תאונה קודמת שהשפיעה על ירידת הערך כטענה בעלמא.

6.לאור כל האמור, הפיצוי לו זכאי התובע הוא כדלקמן: סך של 38,230 ש"ח בגין תיקון הנזק בצירוף סך של 10,120 ש"ח בגין ירידת ערך, בניכוי 20% בגין אשם תורם, ובסך הכל – 38,680 ש"ח. על סכום זה יש להוסיף שכ"ט שמאי בסך 1,800 ש"ח (עליו לא חלקה הנתבעת 2), כך שהתובע זכאי לפיצוי כולל בסך 40,480 ש"ח. הנתבעת 2 שילמה לתובע סך של 30,136 ש"ח, כך שעליה לשלם לו סכום נוסף של 10,344 ש"ח. בנוסף, על הנתבעת 2 לשלם לתובע הוצאות בסך 600 ש"ח.

7.אשר לתביעה שכנגד, התובעת שכנגד שילמה לתובעת סך של 4,359 ש"ח וכן נשאה בשכר טרחת שמאי בסך 425 ש"ח. התובעת שכנגד זכאית ל-20% מסכום זה, ובסך הכל – 957 ש"ח. אין מקום לפסוק הוצאות במסגרת התביעה שכנגד, נוכח הפער הגדול בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק – ובעיקר, בהתחשב בכך שלא סופק כל הסבר מדוע הוגשה התביעה על מלוא הנזק שעה שלא הייתה מחלוקת שהתובע אחראי לכל היותר ל-20% ממנו.

8.לאור כל האמור:

א. התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובע סך של 10,344 ש"ח, וכן הוצאות בסך 600 ש"ח.

ב.התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה. הנתבעים שכנגד, באמצעות הנתבעת שכנגד 2, ישלמו לתובעת שכנגד סך של 957 ש"ח.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשע"ז, 25 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.