ת"ק 4373-06-14 דורנפלד ואח' נ' מזרחי ואח'

1.התובעת הינה בעלים של רכב שניזוק במהלך תאונת דרכים שבה היה מעורבים רכבה ומונית שבה נהג הנתבע 1. הנתבעת 2 הינה המבטחת של המונית. מכאן התביעה של התובעת להשבת הנזקים שנגרמו לרכבה בעקבות התאונה.

2.התובעת טענה שנסעה בתוך אחד הרחובות באזור "איירפורט סיטי" והמונית עמדה בצד ימין של הרחוב ליד אבני שפה המסומנות אדום לבן. לפתע הגיחה המונית מצד ימין ופגעה עם הקצה הקדמי שמאלי שלה בצידו הימני של רכב התובעת. עקב כך, נגרמו לרכב התובעת נזקים לכל אורך הצד הימני.

3.הנתבע 1 טען שאומנם עמד בצמוד לאבני השפה שמסומנות באדום לבן, אך בפועל רכב התובעת הגיע במהירות מופרזת ונצמד אליו ובדרך זו ניזוקה הפינה הקדמית שמאלית של המונית. בנוסף, התובע 1 טען שמאחר והתובעת בפועל לא תיקנה את הרכב, איננה זכאית לקבלת סכום הפיצוי שהופיע בחוות דעת שמאי. וכן הוסיף שקיים פער של כארבעה חודשים בין מועד התאונה לבין מועד עריכת חוות הדעת, דבר שכשלעצמו יש בו בכדי לנתק את הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין הנזקים הנטענים בחוות הדעת.

4.הנני קובע כי האחריות המלאה לגרם התאונה רובצת באופן מלא לפתחו של הנתבע 1. להלן נימוקיי:

א.המונית עמדה בחניה אסורה, בהיותה בצמוד לאבני שפה המסומנות אדום לבן.

ב.העמדתה של המונית במקום אסור יש בה בכדי ליצור "סיכון תחבורתי" אשר יש בו בכדי להגביר את האשם שרובץ לפתחו של הנתבע 1 (ראו דבריו של כב' המשנה לנשיא, השופט אור ב-רע"א 1953/03 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' אדרי פ"ד נח (1) 817, 822 – 825). הכלל הוא שהסימון באדום לבן, אוסר חניה ליד המדרכה בכל ימות השבוע ובכל שעות היממה (ראו רע"פ 4355/08 לסקוב נ' עיריית ת"א [פורסם בנבו] (15.1.10); בג"צ 441/97 צנוירט נ' ראש עיריית ירושלים פ"ד נג (2) 798, 806; ראו גם פסק דין שנתתי בעניין תא"מ 34366-09-10 דן רכב ותחבורה ד.ר.ת נ' יוסף טנא [פורסם בנבו] (8.8.11), פסקאות 12 – 25).

ג.עיון במיקום הנזקים בשני הרכבים מחזק את מסקנתי כי התאונה ארעה בעקבות סטייה של המונית אל תוך נתיב נסיעתו של רכב התובע.

ד.לגבי הטענה של הנתבע שהתובעת לא תיקנה בפועל את הרכב, טענה זו דינה להידחות. כלל ידוע הוא בדיני הנזיקין שאין חובה על ניזוק לתקן את נזקי הרכוש שנגרמו לו ע"י המזיק ודי בכך שהוכיח את גרם הנזק ושיעורו על מנת לזכות בפיצוי (ראו דברי כב' השופט חשין (כתוארו דאז) בע"א 1772/99 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ פ"ד נה (4) 203, 209 (2001)). מאחר והתובעת הוכיחה את הנזקים שנגרמו לרכבה באמצעות חוו"ד שמאי, כאשר חוות דעת זו לא נסתרה בחוות דעת נגדית, הרי שהיא זכאית לקבל את מלוא סכום הנזק המפורט בחוות הדעת (ראו גם פסק דין שנתתי בעניין דומה בתא"מ 56401-01-13 עיסאם פזע נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (31.10.13) פסקאות 11 – 22).

ה.לגבי הטענה של הנתבעים שרכב התובעת נבדק כארבעה חודשים לאחר מועד התאונה, לא התרשמתי שיש בטיעון זה בכדי להוביל בהכרח למסקנה שנותק הקשר הסיבתי בין הנזקים שתוארו בחוות הדעת לבין אירוע התאונה נשוא התביעה.