בן נעים ואח' נ' דרור ואח'

בתאריך 28.1.15 בסביבות השעה 11:40, ברח' ביאליק בחדרה, ארעה תאונת דרכים בין רכב מסוג פולקסוואגן פולו מ.ר. 64-524-76 שהיה נהוג באותה עת על ידי התובע (להלן: "הרכב הנפגע"), לבין רכב מסוג טויוטה מ.ר. 26-375-51 שפגע בו מאחור (להלן: "הרכב הפוגע") בשעה שהיה נהוג על ידי צד ג' אשר עבד באותה עת במוסך "חדרה מוטורס" שבבעלות נתבע 1.

בפתח הדיון שהתקיים בפני, אישר התובע כי הרכב הנפגע רשום על שם בנו עמית ובהמשך, בהתאם להנחייתי, הגיש לתיק בית המשפט את תצהיר הבן אשר העניק לו זכות בלתי חוזרת לקבלת כספי הפיצוי, היה ואלה ייפסקו לזכותו במסגרת תביעה זו.

התובע, אשר תביעתו כוונה בתחילה גם כלפי נתבעת 2 וטען כי הרכב הפוגע היה בבעלותה, הבהיר כי היה זה עורך דינו שהכין עבורו את כתב התביעה ואילו נתבעת 2 עצמה הציגה בפני אישור לכך שהרכב אשר היה בבעלותה בעבר, נמכר עוד ביום 7.12.14 לאדם אחר ששמו משה בן שמעון (ר' האישור – נ/1).

בתארו את נסיבות התאונה ואת מה שארע אחריה, סיפר התובע:  "אני נסעתי ברח' ביאליק בכיכר, באתי מכביש 4 לכיוון מזרח ואז באמצע הכיכר צד ג' נכנס בי ונתן לי זבנג מאחור, החלפנו פרטים וצד ג' שנהג ברכב היה מבוהל, אמר שאין לו ברקסים... לקחתי את הטלפון של בעל המוסך שאצלו צד ג' עבד ואז התקשרתי אליו ואמרתי לו שהעובד שלו נכנס בי מאחור והוא אמר שאין בעיה ושיהיה איתי בקשר. מי שדברתי איתו היה הנתבע 1, אז למעשה ההתנהלות שלי היתה מולו כל הזמן, הלוך ושוב, הלוך ושוב. בסוף הרמתי ידיים והגשתי תביעה. מישהו צריך לשלם לי על הנזק....".

צד ג', שאישר את התיאור דלעיל, סיפר: "...אני עבדתי במוסך של הנתבע 1... שנתן לי את הרכב, אמר לי תקפיץ לקוח של המוסך, סע בזהירות ואחרי שאתה מחזיר את הלקוח תחזור למוסך. בזמן שהסעתי את הלקוח חזרה, הגעתי לכיכר, נסעתי מאזור התעשייה לכביש 4 ואז פניתי שמאלה בביאליק בכיוון בית אליעזר. בכיכר של ביאליק התובע עצר לפני מעבר חציה לתת למישהו לעבור, ברגע שבלמתי הרכב לא נעצר ואז נכנסתי בו. הברקס לא בלם כמו שצריך... לפני כן במהלך הנסיעה לא הרגשתי שום בעיה עם הברקס. הרכב הגיע לתיקון ABS שזו מערכת הברקסים. הוא היה לפני תיקון. אחרי התאונה דיברתי עם גיא (נתבע 1 – ר.ס.מ)... הוא דיבר ישירות עם התובע. כמה ימים אחרי, הוא אמר לי שאני לא עובד מספיק טוב הוא החליט להפסיק את עבודתי ושחרר אותי. גיא פנה אלי בטלפון לאחר מכן וביקש שאני אשלם את הנזק. אמרתי לו שהוא אמר שיש ביטוח ושיטפל בנדון ושהוא לא אמור לפנות אלי כי הוא מטפל בזה. הוא אמר שאני אשלם בכל מחיר ושהוא יפנה לבית משפט... נסעתי במהירות מאוד נמוכה. זה היה מרחק שאם הברקסים היו תקינים הייתי מצליח לבלום ולא להיכנס בתובע..." (לתמיכת גרסתו השמיע  צד ג' את הקלטת שיחתו עם נתבע 1 ולשאלתי מדוע לא אמר לו באותה שיחה שהיתה בעיה עם הברקסים, השיב צד ג' כי הלה היה מודע לכך ולכן בקש במסגרת כתב הגנתו כי נתבע 1 יציג בפני בית המשפט את טופס התיקון של הרכב הפוגע).  

בכתב ההגנה שהוגש מטעמו טען נתבע 1 כי מדובר בתאונה שארעה באשמת התובע אשר עצר את רכבו בפתאומיות ולחלופין טען לאחריותו הבלעדית של צד ג' שלטענתו "חרג מההרשאה שניתנה לו לשימוש ברכב" ונהג בו במועד הרלבנטי לצרכיו הפרטיים. דא עקא, שחרף הזימון שנמסר לידיו ו/או לבן משפחתו, לא התייצב נתבע 1 לדיון בבית המשפט.

לאחר ששמעתי את טענות התובע, נתבעת 2 וצד ג', מסקנתי היא דין התביעה ככל שהיא נוגעת לנתבעת 2 - להידחות,  ואילו כלפי נתבע 1 וצד ג' – להתקבל חלקית, באופן ומהנימוקים שיפורטו להלן:

• משנתבעת 2 הוכיחה באמצעות המסמך נ/1 כי הרכב הפוגע שהיה בבעלותה בעבר, נמכר עוד ביום 7.12.14 (כחודש וחצי לפני מועד התאונה) לאדם אחר, הרי שאין כל בסיס לחיובה במסגרת הליך זה ובכלל.
• מדובר בתאונה בה פגע הרכב בו נהג צד ג' ברכב בו נהג התובע מאחור. במצב דברים זה ולנוכח גרסת צד ג' שלא נסתרה על ידי נתבע 1 (אשר לא התייצב לדיון על אף הזימון שנמסר לו כדין), לפיה לו היו הבלמים ברכב שבו הוא נהג תקינים הרי שהוא היה מצליח לעצרו בטרם הפגיעה, דעתי היא כי נתבע 1, בעל המוסך אשר קבל רכב זה לתיקון והיה מי ששלח את צד ג' לאותה נסיעה, הוא זה שצריך לשאת באחריות העיקרית לתאונה הנדונה ובהיקף של 85% ממנה.
• צד ג' התרשל גם הוא בכך שהסכים לנהוג ברכב זה על אף שידע על קיומה של בעיית הבלמים ואולם מכיוון שמדובר בעובד אשר סר למרות מעבידו, סברתי כי אין להחמיר עמו בהקשר זה ולפיכך אחייבו ב- 15% הנותרים בלבד.  

באשר לגובה הנזק – לנוכח הראיות שהונחו בפני הנני מעמידה את גובה הנזק על סך של 4,966 ₪ - 4,366 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכב + 600 ₪ שכ"ט השמאי.