ת"ק 43620-02-16 רון-לוי נ' אמור פרוייקטים בע"מ

לאחר שעיינתי בבקשה לביטול פסק הדין, בתגובה ובתשובה, וכן בכתבי הטענות, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. בעל דין שקיבל פסק דין במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית, ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

השיקולים הרלבנטיים במסגרת הפעלת שיקול דעת בית המשפט בעניין זה, הינם שניים: סיבת המחדל וסיכויי ההגנה. נקודת האיזון שנקבעה בפסיקה, נוטה להעדפת ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות אף במקרים בהם נגרמה התקלה באשמת בעל הדין, ובלבד שיש בידיו סיכוי להצלחת הגנתו, ואין במחדלו משום זלזול מכוון בבית המשפט. לעניין זה יפים דברי כב' הנשיא שמגר בע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא(3) 746, 749 (1987), שפסק כך:

"בעניין זה נהגו בתי המשפט מאז ומעולם בגמישות מסוימת ונטו לבטל פסק-דין שניתן בהיעדרו של בעל דין, על מנת שיתאפשר לו להשמיע דברו. אפילו נגרמה התקלה באשמתו, עשויה בקשתו של אותו בעל דין להיענות, ובלבד שיש בידו להראות סיכוי להצלחת הגנתו ושאין במחדלו משום זלזול מכוון בבית המשפט (ר"ע 526/86 פרושינובסקי ואח' נ' שרסון כלל אינבסטמנט האוס בע"מ, פ"ד לז(4) 485; ע"א 32/83 (בר"ע 301/81) אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431, בעמ' 438, וכן ראה האזכורים בספרו של ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (בורסי - פרץ את טובים מהדורה 4 תשל"ד) 569-572). כך נהג גם בית משפט זה, כשנעתר לבקשות מעין אלה, ולעתים גם כאשר הטעם לאי-הופעתו של בעל דין נעוץ היה ברשלנות של עורך הדין שלו (ראה ע"א 32/83 (בר"ע 301/81) הנ"ל וכן ע"א 149/63, רייכטנברג ואח' נ' מנצר, פ"ד יז(2) 493), והשווה דעות הרוב והמיעוט בע"א 597/65 פולק נ' בורנשטיין, פ"ד כ(3) 114)"

זאת ועוד; נדיר הפגם הדיוני שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות ההולמת את נסיבות העניין. ככלל, הטלת הוצאות בגין המחדל, משקפת אמצעי מידתי להגשמת האיזון ההולם בין האינטרסים הנוגדים, אשר מאפשר להימנע מהסנקציה החמורה יותר של סירוב לבטל פסק דין שניתן מבלי לשמוע את עמדת המתגונן.

בענייננו, ההזמנה לדין שנשלחה בדואר רשום חזרה בציון הערה "לא ידוע במען". בפסק הדין קבעתי כי היות שדבר הדואר נשלח לכתובת שציינה המבקשת בכתב ההגנה הרי שיש לראות בכך המצאה כדין. יחד עם זאת המבקשת טוענת, בתצהיר, כי מדובר בטעות של שליח הדואר, שכן זו כתובתה, ולאותה הכתובת גם קיבלה את כתב התביעה ואת פסק הדין. מדובר בטענה שמעוררת תהיה, שכן עיון בשאילתת המסירות ב"נט המשפט" מעלה כי כל דברי הדואר שנשלחו לכתובת הנתבעת בדואר רשום (חלקם נשלחו בדואר רגיל) חזרו בציון הערה "לא ידוע במען". יחד עם זאת, ובשים לב גם לכך שמדובר בתביעה קטנה שבה בעלי הדין אינם מיוצגים, ולכך שאין מחלוקת שדבר הדואר חזר ולא נמסר בפועל למבקשת, ולנוכח זאת שאני סבור שלמבקשת טענות הגנה הראויות להישמע ולהתברר במסגרת המשפט עצמו, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין, בכפוף לתנאים הבאים:

א. הנתבעת תשלם הוצאות התובעת בסך 500 ₪, אשר יופקדו בקופת בית המשפט בתוך 14 ימים ממועד קבלת ההחלטה. לא יופקד הסכום במועד – יעמוד פסק הדין בעינו.

ב. היות שכל דברי הדואר שנשלחו בדואר רשום חזרו בציון הערה "לא ידוע במען" על הנתבעת להסדיר עניין זה מול סניף הדואר שאליו היא מקבלת את דברי הדואר הרשום, לוודא כי סניף הדואר מודע לכתובתה וכן ולוודא כי פרטיה מופיעים באופן ברור על תיבת הדואר. בד בבד עם הפקדת ההוצאות בקופת בית המשפט, תגיש הנתבעת הודעה מעדכנת בעניין זה, שתלווה בתצהיר.

ג. המזכירות תקבע מועד חדש ותזמן הצדדים.