אבו סראיא נ' עזאם

לפניי תביעה כספית על סך 15,500 ₪ בגין הוצאות אשר נגרמו לתובע, לטענתו, בעקבות זיוף תצהיר, ואשר גרר את התובע לניהול הליך משפטי אורך בפני בית המשפט לתעבורה ובכך גרם לו הוצאות רבות.

התובע טען כי במהלך שנת 2012 הוא עבד אצל הנתבע כנהג ברכב מסחרי לצורכי עבודה וכי הסיע עובדים אחרים של הנתבע. לטענתו, במחצית הראשונה של שנת 2013 הוא קיבל לידיו הודעה על תשלום קנס שמספרו 90500803474 (להלן: "הדו"ח"), בעניין עבירת תנועה שבוצעה לכאורה על ידו ועניינה אי ציות לרמזור אדום ברכב שמספרו 63-302-02 (להלן: "הרכב"). התובע טען כי מעולם לא נהג ברכב הנ"ל, ועל כן הגיש בקשה להישפט והדו"ח הומר לכתב אישום בבית המשפט לתעבורה בחדרה (מספר תיק- תת"ע 4405-04-14). לאחר עיון בחומר שנתקבל לידיו במסגרת ההליך בבית המשפט לתעבורה בחדרה ולאחר קיומם של מספר דיונים בעניין – גילה התובע כי הדו"ח הומר על שמו באמצעות זיוף חתימתו על גבי תצהיר המרת הדו"ח (העתק ממנו צורף לתביעה וסומן ד'). חתימתו אומתה לכאורה על ידי עו"ד מרדכי קומורניק. התובע הגיש תלונה במשטרה על זיוף בעקבות הגילוי.

התובע טען כי עוה"ד הנ"ל לא מוכר לו כלל וכלל. עם זאת, לאחר פנייה לעורך הדין, הוא השיב לו בכתב ביום 1.11.15 כי התצהיר איננו נחזה כחתום על ידו לא בחתימתו ולא בחותמתו וכי גם הוא פנה בתלונה למשטרה על כך (העתק מהמכתב צורף לתביעה וסומן יב'). בעקבות האמור, חזרה בה המאשימה מכתב האישום נגדו בבית המשפט לתעבורה בחדרה, וכתב האישום נגדו בוטל.

התובע עותר לקבלת שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ (הגיש קבלה); הפסד ימי עבודה בסך של 2,500 ₪; הוצאות נסיעות בסך של 1,500 ₪; ועוגמת נפש בסך של 8,000 ₪.

הנתבע טען שיש לסלק את התביעה נגדו על הסף מאחר ולא היה לו כל קשר עם התובע בשנת 2012, וכי התובע לא עבד אצלו אלא אצל בנו, איאד עזאם (להלן: "איאד"). הנתבע טען כי הוא לא טיפל בתצהיר ולא הופיע בדיונים שהתקיימו בבית המשפט לתעבורה בחדרה. כן טען כי תלונת התובע במשטרה נסגרה, והאחרון לא ערער על סגירתה והסתיר עובדה זו מבית המשפט.

בדיון שהתקיים ביום 22.12.16 העיד התובע כי הדו"ח בוטל בעקבות ביטול כתב האישום נגדו בבית המשפט לתעבורה בחדרה. לגרסתו, הרכב רשום על שם הנתבע, ובנו של הנתבע, איאד, אשר היה אחראי על התובע בעבודה, הודיע לתובע כי העביר את הדו"ח על שמו בטעות, על כן הוא הגיש תלונה במשטרה בגין זיוף. הנתבע אישר כי הרכב רשום על שמו, וטען כי הוא העביר את הדו"ח לבנו איאד וכי איאד טיפל בו. הנתבע טען כי התובע חתם על התצהיר בפני עו"ד ואישר כי הוא ביצע את העבירה.