ת"ק 43206-03-13 בר און נ' ויזמן

בפני בקשת הנתבעת לבטל את פסק הבוררות שנתן הבורר, רו"ח יצחק שר, אשר הוגש לבית המשפט במצורף להודעת התובעת מיום 4.2.15 (בטעות נרשם בהודעה שהיא מיום 4.2.14), ואשר בה קבע הבורר כי הנתבעת חייב לשלם לתובעת סך של 7,947 ₪ ללא חיוב בריבית והפרשי הצמדה, וללא החזר הוצאות (להלן: "פסק הבורר").

לפסק הבורר צורפה התחשבנות שערך הבורר ושעל בסיסה נתן את פסק הבורר.

הבוררות, אליה הופנו הצדדים בהתאם להסכמתן בדיון מיום 23.12.13, נסובה סביב התחשבנות בין התובעת לנתבעת ביחס למיזם משותף שהגו השתיים להקמת עסק שיהווה "מרכז רווח" של שני הצדדים ובמסגרתו ינוהל בית ספר למאמנים אישיים (קואוצ'ינג), אשר שני הצדדים יהנו מהרווחים ממנו בחלקים שווים. מסמך הבנות בין הצדדים נערך בחודש 8/07 ולמיטב הבנתי הצדדים נפרדו לאחר זמן לא ארוך (4 חודשים לכל היותר), כאשר לתובעת שולם ע"י הנתבעת (שהיא שניהלה את חשבון המיזם בחשבונה היא), ביום 20.12.07, סך של 5,308 ₪ אשר עפ"י חישובי הנתבעת שיקף את חלקה של התובעת ברווחי המיזם.

בתביעת התובעת נטען כי התובעת זכאית לתשלומים נוספים העולים על 57,000 ₪ (נספח ז' לתביעה) אולם התביעה הועמדה על סך של 33,000 ₪ בהתאם לסמכות בית המשפט. בתביעה צויין כי למרות נסיונות של הצדדים להגיע להתחשבנות מוסכמת, לרבות באמצעות הליך גישור ממושך, לא הגיעו להבנות ולכן הוגשה תביעה זו.

הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי אינה חייבת מאומה לתובעת שכן לטעמה הסכום ששולם לתובעת בחודש 12/07 עלה על חלקה ברווחי המיזם.

לטענת הנתבעת יש לבטל את פסק הבורר בשל העילה הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"), שכן לטענתה הבורר לא נתן לה הזדמנות נאותה לטעון טענתיה או להביא ראיותיה וזאת בהתיחס לסוגייה הנוגעת להתחשבות בשכר ההנחייה לו זכאית נתבעת, מקום בו הבורר התיחס בפסק הבורר רק לשכר ההנחייה של התובעת. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי הדיון בפני הבורר נסב רק על שאלת ההכנסות וההוצאות של המיזם ולא לשכר ההנחייה לו זכאית כל אחת מהצדדים, ולפיכך לא ניתנה לה ההזדמנות להעלות טענותיה ביחס להתחשבות גם בשכרה היא, כמנחה, במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים.

בתגובתה של התובעת ביקשה זו כי הבקשה תדחה ופסק הבורר יאושר שכן ניתנה לנתבעת מלוא האפשרות להביא מלוא טיעוניה בני הבורר, אשר הוצגו לו מלוא מסמכי ההתחשבנות שערכו הצדדים, לרבות אלו שצורפו לכתבי הטענות, ומהם ניתן היה להבין שקיימת בין הצדדים מחלוקת באשר לגובה שכר ההנחייה של כל אחד מהצדדים וכיצד יש להביאו בחשבון, ומשכך אין מקום לטרוניית הנתבעת כי הבורר לא נתן לה אפשרות לפרוס טענותיה בענין זה. התובעת מפנה למסמכים שונים שעמדו בפני הבורר ואשר מהם ניתן להבין כי נושא שכר ההנחייה של שני הצדדים אינו חלק מהמחלוקות ביניהן.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, וכן במלוא כתבי הטענות (שהם היו הבסיס להפניית הסכסוך להכרעה בפני בורר), לא מצאתי שהנתבעת הצביעה על עילה המצדיקה את ביטול פסק הבורר.

אין בפני טענה כי הנתבעת ביקשה להביא בפני הבורר ראיות או טענות, והלה התעלם או דחה את בקשתה), וגם אין מדובר במצב בו הנתבעת מצביעה על כך שהבורר התעלם מראיה שהובאה בפניו (כפי שהיה במקרה שנדון ברע"א 5546 אחים שגראוי ייזום ובניה בע"מ נ' ועקנין (22.8.13), אלא טענת הנתבעת הינה כי היא לא הבינה במהלך הדיון בפני הבורר שהלה מתכוון להתיחס לשאלת התשלום בעבור הנחיית בעלות הדין השותפות במיזם, ולפיכך לא העלתה טענותיה בענין זה בפניו. טענה כזו יכולה להיות מוכרת כנכנסת בגדר סעיף 24(4) בענין הפ"ב (מחוזי ת"א) 1582/09 גאידמק נ' טרוים (13.12.09) סעיף 7 לפסק הדין, באם יקבע כי זכות הטיעון של בעל דין נפגעת מכך שהבורר בחר להכריע על סמך עילה השונה מזו שהובאה בכתבי הטענות.