קאן נ' אורגד

לפניי תביעה כספית על סך 5,000 ₪ הנוגעת ליחסי עורך דין – לקוח.

טענות הצדדים בתמצית ומהלך הדיון:

התובע פנה לנתבע, עורך דין במקצועו, בכדי שייצג אותו בתביעה כנגד עורך דין קודם שטיפל בעניינו (להלן: "עורך הדין" בהליך של עסקה להעברת זכות במגרש ולשם הגשת תביעות כנגד משטרת ישראל ולשכת עורכי הדין בגין טיפול לקוי בתלונותיו. מבלי להידרש לעניינים קודמים אלה, די אם אציין שמדובר בתביעות בגין טיפול בעניין משפטי שהסתיים ללא שביעות רצון של התובע.

התובע טוען, כי הנתבע גבה ממנו סך של 2,340 ₪ על חשבון פתיחת התיק וגרם לו להוצאות רבות ששולמו לחוקר פרטי ולשמאי מקרקעין. לכן, עותר התובע לחייב את הנתבע להשיב את לו את שכר טרחתו והוצאות אלה.

התובע טוען עוד, כי בהתאם להסכם שכר הטרחה שנחתם בינו לבין הנתבע, סוכם על 25% בתוספת מע"מ ועל גביית פסק הדין תוך 60 ימים. לטענתו, הנתבע מסרב להעביר לו מכתב שחרור והעתק מהמכתב שנשלח לעורך הדין.

הנתבע עתר לסלק את התביעה על הסף בשל היעדר עילה. לטענתו, התובע הופנה אליו מעו"ד עמיתה, ניהל עמו שיחת טלפון ופגישת ייעוץ, אשר הניבו שני הסכמי שכר טרחה. הנתבע הסביר לתובע, כי מאחר ומדובר בתביעה כנגד עורך דין עליו לפעול לפי כללי האתיקה בפנייה מקדימה לעורך הדין וכן לבדיקת היתכנות הגשת תביעה. התובע חתם על דף "פרטי לקוח", אותו מילא בכתב ידו וציין בו כי סוכם על שכר טרחה חלקי. בהמשך התובע חתם על שני הסכמי שכר טרחה.

הנתבע טען, כי מילא את התחייבותו על פי הסכם שכר הטרחה ושלח מכתב מפורט לעורך הדין, מספר פעמים עד שהמכתב הגיע ליעדו. בנוסף, במסגרת בדיקת היתכנות התביעה הפנה את התובע לשמאי לשם קבלת חוות דעת בעניין המגרש ולאחר קבלת חוות הדעת תואמה פגישה נוספת עם התובע ביום 15.4.18 ובמסגרתה נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה נוסף.