ת"ק 43104-07-17 מאיר ואח' נ' כהן ואח'

ניתן בסמוך לאחר שמיעת ראיות הצדדים בדיון הערב

לפניי תביעה לחיוב הנתבעים לשלם לתובעת סך כולל של 14,565 ₪ בגין נזקי תאונת דרכים שקרתה ביום 17/2/17 ברחוב רוטשילד בפתח תקווה. גרסאות הצדדים לתביעה מקוטבות וכל אחד מן הצדדים טוען כי הצד האחר אשם בקרות התאונה ובתשלום הנזקים שנגרמו בגינה.

הנהגים בכלי הרכב המעורבים בתאונה, הם אמיר אביב בנה של התובעת שנהג ברכבה מסוג מיצובישי לנסר. ברכב של הנתבעים מונית מסוג קאיה סיד, נהג הנתבע 1 המבוטח אצל נתבעת 2 . עדת ראייה לתאונה מטעם התובעת הייתה חן בן יהודה בת זוגו של הבן אמיר

לטענת התובעת, על פי עדותו של בנה, בעת התאונה חנה רכבה במפרץ חנייה בצד ימין של הכביש ברחוב רוטשילד פתח תקווה מול בית מס' 106. הרכב היה בעצירה מוחלטת משולב בהילוך חנייה

( parking). אמיר המתין ברכב לבואה של בת זוגו חן שהייתה אמורה לסיים מס' עניינים אישיים הרכב חנה במקביל למדרכה עם סטייה קלה מאד שמאלה, אך עדיין בקו המדרכה ולא בנתיב בכביש.

מוקדי הנזק ברכב המיצובישי מתחת למראת הצד צד השמאלי, נפגעה הציריה. יש סימני גרירה. ההשקה הראשונית הייתה בציריה בצד שמאל ומשם לחלק קדמי שמאלי. לטענת הנתבעים ,הנתבע 1 נהג במונית ברח' רוטשילד פתח תקוה מכיוון מרפאת רוטשילד וירד למטה לאמצע ברחוב בסמוך לרחוב אחד העם. בעת הנסיעה ישר הוא ראה רכבים חונים הוא חלף על פני אחד מהם ופתאום הרגיש מכה בצמיג קדמי ימני, ירד האוויר מהצמיג והמונית נעצרה. בטרם התאונה עמד המיצובישי כששני הצמיגים הימניים על המדרכה. ברגע שהמונית חלפה על פניו הנהג אמיר התפרץ לכביש וסטה לכיוון המונית ופגע בה.

לאחר עיון בכתבי הטענות ובתמונות שהוגשו לתיק והתרשמותי מעדויות הצדדים לפני 2 הנהגים אמיר והנתבעת וכן העדה מטעם התובעת חן בן יהודה, שוכנעתי כי יש לתת אימון בגרסת התביעה ולקבלה באופן חלקי כפי שינומק להלן;

עדות נהג התובעת אמיר נתמכה בעדותה של בת זוגו חן בן יהודה . העדויות היו אמינות בעיניי גם לאחר שהזהרתי את עצמי כי מדובר בעדים מעוניינים שהם בנה של התובעת ובת זוגו. במהלך הדיון נשאל הנתבע האם יש לו עדה לתמיכה בגרסתו לאופן התרחשות התאונה. הוא השיב כי הנוסעת במונית אשה מבוגרת כבת 80 שנה ומשיחה עמה נמסר לו כי אינה מעוניינת להעיד. בימ"ש הסביר היטב לנתבע כי הימנעות מהבאת ראיה או זימון עד ראייה שיכולים לאמת את גרסתו לתאונה עלולים להיזקף לחובתו. ההנחה היא כי הסיבה למחדל זה, היא החשש כי העדות או הראייה שלא הוצגה עלולות שלא לאמת גרסתו ולפעול לחובתו. רק אז "נזכר" הנתבע לטעון כי הנוסעת בת 80 ולא תזכור את נסיבות התאונה שכן חלפה שנה מאז התאונה. יוער כי מאז התאונה חלפו 9 חודשים בלבד ומכל מקום העובדה שעדה לתאונה בת 80 אין פירושה כי היא לא תזכור את נסיבותיה ובמיוחד שתאונה הינה אירוע טראומטי הנצרב בזיכרונו של העד.

לפיכך, אני קובע כי מחדל זה נזקף לחובת הנתבע ומכרסם באמינות גרסתו. עדותה של חן השתלבה בעדותו של אמיר אם כי נתגלו סתירות מסוימות בין העדויות , סתירות שאינן מהותיות בעיני. אמיר העיד שלאחר התאונה יצא מהחנייה ונסע אחרי המונית כי חשש שנהגה יברח מבלי להשאיר פרטים ומשראה כי המונית עצרה בצד הדרך עצר והלך לקבל את פרטים מהנתבע.

חן טענה לעומת זאת כי אמיר יצא רגלית כדי לוודא שנהג המונית לא ברח מהמקום מבלי להשאיר פרטים והרכב לא הוסע.

הנתבע ניסה לטעון כי בתמונות צבעוניות שהגיש במהלך הדיון נ/1 מאמתות את גרסתו שהמיצובישי היה בנסיעה שכן אורות הפנסים דולקים כפי שנראה בתמונות. סבורני כי עובדה זו אינה מוכיחה דבר שכן חלק מהנהגים נוהג להשאיר אורות דולקים בעת המתנה בחנייה. מעבר לכך, אני מקבל את טענתו של אמיר כי לאחר התאונה נסע כדי לוודא שהמונית אינה בורחת מהמקום ולאחר שראה שהיא חנתה בצד עצר את הרכב בכביש והלך אל המונית כל שלא ניתן להוכיח מהתמונות דבר לגבי מנח כלי הרכב בעת התאונה. אני קובע כי העובדה שהנתבע בחר שלא להגיש תביעה שכנגד אף היא פועלת לחובתו. אינני מקבל את גרסתו של הנתבע כי המבטחת נתבעת 2 לא הספיקה להכין כתב תביעה שכנגד ולכן תביעה זו לא הוגשה. הגשת תביעה שכנגד הינה דבר שבשיגרה , כל התיעוד הנדרש מצוי לפניי המבטחת שכן עליה להגיש כתב הגנה. בהזדמנות זו היא הייתה יכולה להגיש כתב תביעה שכנגד כך שנראה כי אי ההגשה נבע מחולשת ראיותיה לעניין התאונה מושא התביעה. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית מטעמם ואף לא ביקשו זמן את שמאי התובעת להיחקר על חוות דעתו. לכן, חוות הדעת לא נסתרה ואני מקבלה במלואה.

לסיכום, אני קובע כי גרסתה של התובעת ראויה לאמון על פני גרסת הנתבעים. לפיכך אני קובע כי לנתבע אחריות מלאה לקרות התאונה ואין לקבוע אשם תורם כלשהו לנהג התובעת. הואיל וקיבלתי את גרסת התובעת שהתאונה קרתה בעת שרכבה היה בעצירה מוחלטת בחנייה, אני דוחה את גרסת הנתבעים כי התאונה קרתה עקב התפרצות רכב התובעת לכביש מבלי לתת זכות קדימה למונית ובכך קרתה התאונה. אני סבור כי מוקדי הנזק ברכב התובעת סימני גרירה בצידו השמאלי קדמי מתיישבים עם גרסתה לתאונה.

לסיכום, אני מחייב את הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:

סך של 12,161 ₪ עלות תיקון נזקי התאונה, סך של 800 ₪ החזר חלקי של שכר טרחת השמאי וסך של 146 ₪ החזר אגרת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה 19/07/17 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 750 ₪ וכן החזר שכרם של העדים כפי שפסקתי בדיון הערב בסך כולל של 600 ₪ , ככל שסכומים אלו לא ישולמו במועד הרשום מטה יתוספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

כל הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת העתק פסק הדין אצל הנתבעים.