לדרמן נ' פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ

בפניי תביעת התובע לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשל הפרת חובת הגילוי המוטלת על הנתבעת במהלך ניהול המשא ומתן והחתימה על הסכם מכירת רכב משומש.

בפתח הדברים יצויין, כי למעשה נרכש הרכב ע"י התובע עבור בתו, שהיא בעלת הרכב, ואולם משאין חולק כי התובע הוא שחתם על הסכם המכר ושילם את סכום התמורה, בהתחשב בנזקים שנתבעו (שעיקרם בפער בין המחיר ששילם התובע עבור הרכב, והמחיר שהיה צריך לשלם עליו בגין מצבו כפי שיפורט להלן), ובהינתן כי הנתבעת לא חלקה על זכותו של התובע לתבוע את הפיצוי בגין הנזקים, לא ראיתי מניעה להעניק לו את הפיצוי כפי שיפורט להלן.

הסכם המכר נחתם ביום 13.11.14, והרכב נמסר לידי בתו של התובע ביום 1.12.14.

לטענת התובע, שנתמכה גם בעדות חתנו, מר גל גומבינר, החלו בעיות שונות ברכב, אשר חלקן טופלו ע"י הנתבעת או מי מטעמה, במסגרת האחריות שניתנה ע"י הנתבעת.

התובע טען שבמעמד חתימת החוזה לא נמסר לו טופס גילוי נאות ודו"ח בדיקה של הרכב.

הצהרה זו של התובע אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שלכתב ההגנה צורף הסכם מכר חתום, במסגרתו הוצהר כי נמסר לרוכש טופס גילוי נאות וכן דו"ח בדיקה של הרכב ע"י מכון בדיקה מורשה.

יוזכר, כי הסכם המכר נחתם ע"י התובע ביום 13.11.14, ולאחר מכן היה בידיו פרק זמן עד למועד קבלת הרכב, לעיין בהסכם ולבחון אותו. ביום 1.12.14 קיבלה בתו של התובע (להלן: "עדי") את הרכב, ואף היא חתמה על מסמכים שונים, ולא נשמעה כל טרונייה בעניין.

זאת ועוד, במכתב שנשלח לנתבעת בשם עדי ע"י עו"ד ראוך, נרשם כי נציג הנתבעת הציג לעדי תעודה בדבר תקינות הרכב.