גמליאל נ' סלקום ישראל בע"מ

תביעה כספית בסכום של 10,405 ₪ בגין תקלות תקשורת אותן התובע חווה במסגרת השירות שסופק לו על ידי הנתבעת.

1. בתאריך 10.10.17 התובע הצטרף כמנוי על שירות "טריפל" אותו הציעה הנתבעת (חבילת שירות המשלבת אינטרנט ביתי (תשתית וספק), קו טלפון ביתי נייח ושירותי טלוויזיה). החל מתאריך 2.1.18 ועד לתאריך 26.2.18 התובע חווה תקלות בשירות האינטרנט. לטענת התובע, מאחר שהוא סטודנט, תקלות אלו פגעו באפשרותו ללמוד מהבית ולהגיש עבודות, והוא נאלץ לכתת רגליו לבית הוריו או לספרייה במקום לימודיו כדי לעשות שימוש בשירותי האינטרנט להם נזקק. לטענתו, כילה זמן ואנרגיה כדי לטפל בבעיה שנוצרה ולא יכול היה ללמוד באופן מסודר. בכתב תביעתו לא פירט כיצד הגיע לסכום אותו תבע (10,405 ₪), וגם בדיון שלפניי לא ידע להסבירו.

2. הנתבעת טענה כי בעקבות רפורמה שערך משרד התקשורת בשנת 2015, החלו חברות תקשורת שונות להציע שירות משולב כאמור לעיל. שירות זה חווה ועודנו חווה "חבלי לידה" עד אשר יוטמע באופן מלא. כדי לבצע עסקת "טריפל" הנתבעת חכרה מ"בזק" (החברה היחידה המשתתפת ברפורמה) תשתית שירותי אינטרנט והיא גם מי שאחראית לתקינות השירות ולהתאמתו. במקרה דנן, לאחר שהתובע פנה אליה לראשונה בתאריך 2.1.18 טכנאי הגיע לביתו של התובע ובוצעה החלפת מתאם שלא היה תקין. הפנייה הבאה התקבלה מהתובע בתאריך 9.1.18 אך שני מועדים להגעתו של טכנאי בוטלו על ידי התובע (11.1.18 ו – 19.1.18). בתאריך 28.1.18 התובע פנה פעם נוספת בגין תקלות טכניות שאז התברר כי מקור התקלה הוא בתשתית, דבר המצריך תיאום ביקור של טכנאי חברת בזק. דא עקא, כי שביתת פתע בה נקטו טכנאי בזק עיכבה את תיאום הגעתו של הטכנאי. בין התאריכים 1-15.2.18 טכנאי הנתבעת ביצעו בדיקות חיצוניות בארון התקשורת של בזק, התגלתה תקלה בסנכרון ונפתחה קריאה לבזק לטיפול בתקלה. כל האמור מתועד ברשומות הנתבעת שצורפו לכתב ההגנה. בסופו של יום, התקלה תוקנה לשביעות רצונו של התובע והנתבעת אף פיצתה את התובע, זיכתה אותו בסכום כולל של 250 ₪ והעניקה לו "הטבת נתב" ששוויה עומד על 360 ₪. על כן היא מלינה על סכום התביעה המוגזם שאינו נתמך בכל אסמכתה, ועותרת לדחיית התביעה נגדה.

לאחר שקראתי את תיק בית המשפט ושמעתי את הצדדים, דין התביעה להתקבל, אם כי בחלקה.

3. התובע רכש מהנתבעת חבילת שירות הכוללת גם שירותי אינטרנט. אין מחלוקת כי חווה תקלות, אולם זאת בפרק זמן של חודשיים ולא בפרק זמן של חצי שנה כפי שטען בכתב התביעה. בפרק זמן זה הנתבעת ניסתה לטפל בתקלה, שלחה לביתו טכנאי, ביקשה לשלוח טכנאי פעם נוספת לאחר שהמשיך להתלונן, אולם התובע מטעמיו ביטל פעמיים את הגעתו. כשהתברר כי התקלה טעונה התערבות של טכנאי "בזק" פרצה שביתת טכנאים, והיה לנתבעת קושי לספק את השירות לו התחייבה. לא התרשמתי כי הנתבעת נקטה במדיניות של "שב ואל תעשה" (למרות הודעות דוא"ל ת/4), אלא ניסתה לפתור לתובע את התקלה. יצוין כי התקלה לא היתה רצופה וקבועה, אלא נמשכה לסירוגין וייתכן כי מכאן ביטול הטכנאים על ידי התובע. מכל מקום, במהלך התקופה המדוברת בת החודשיים (כשבחלק מהזמן הצליח להתחבר לאינטרנט) ועד לפתרונה המלא בתאריך 26.2.18, היה פרק זמן – לא מועט – שהתובע יכול היה לעשות שימוש בשירותי הגלישה באינטרנט (ראו דוח התחברות/ניתוק, נספח ט' לכתב ההגנה).

4. התמונה אותה הציג התובע בכתב התביעה אינה מדויקת, לאחר שהתברר כי בפועל הניתוק מהאינטרנט היה במהלך כחודשיים ימים בלבד, לסירוגין בלבד, כשהוא עצמו מבטל את הזמנתם של טכנאים, ובין לבין גם היתה שביתת טכנאי בזק שמנעה את טיפול הנתבעת באופן ממצה. כמו כן התובע לא טרח לציין בכתב התביעה כי הנתבעת זיכתה אותו בהטבות שונות בסכום מצטבר של 610 ₪, ואת סכום תביעתו, הגבוה במיוחד - לא ידע לנמק. עם זאת, אין ספק כי על הנתבעת לספק את השירות אותו התחייבה, ודומה כי הכירה בכך שהשירות במקרה דנן לקה בחסר (התובע אף השמיע קטע מהקלטה שבה נשמע נציג הנתבעת אומר בתאריך 26.2.18 כי "אף אחד לא סידר את זה... תכלס זה הסתדר לבד"), ומכאן הפיצוי.

5. בשקלול כל האמור, ומאחר שהתביעה היא למעשה תביעה בגין נזק לא ממוני (עגמת נפש) והתובע כבר פוצה בסכום מסוים, אני אומדת את יתרת הפיצוי על סכום של 400 ₪.

הנתבעת תשלם איפוא לתובע סך של 400 ₪ ובנוסף תישא באגרת בית המשפט בסכום של 50 ₪ (אמנם סכום האגרה שהתובע שילם היה גבוה יותר, אולם הוא התבסס על סכום תביעה מוגזם וחסר בסיס ועל כן אין מקום לפסוק לו את מלוא האגרה), ובסך הכל, 450 ₪. הסכום ישולם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבעת. ככל שהסכום לא ישולם במועד, הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מיום ההמצאה.