ת"ק 43021-02-14 ברונשטיין נ' דרור ואח'

במהלך הדיון האחרון הציעו הצדדים (התובע 2 הציע והנתבע הסכים) להיבדק בפוליגרף. זאת לאחר שהבהרתי כי אין אחידות דעים על דיוק הבדיקה. מונה אפוא בהסכמה מומחה אצלו ייבדקו התובע 2 והנתבע 1 (הנהגים המעורבים). אך הנתבע 1 חזר בו מהסכמתו להיבדק, והנתבעים ביקשו אפוא שישלח פסק דין על יסוד החומר, כאשר עדויות הצדדים כבר נשמעו. אפשרתי לתובעים להתייחס ואף הם נכונים למתן פסק דין על יסוד החומר, כך שממילא אין עוד רלבנטיות לנושא ההסכמה הדיונית לפוליגרף או לחזרה ממנה, ופסק הדין ניתן לגופן של ראיות.

1. אין חולק כי התובע 2 (להלן "התובע") נסע אחרי רכבו של הנתבע. התובע 1 הוא דודו של התובע 2 ובעל הרכב, ולא היה עד להתרחשות.

2. לטענת התובע 2 עצר הנתבע פתאומית, והתובע בהתאמה, בלם אף הוא. או אז, החל הנתבע לנסוע לאחור כדי לפנות מקום לרכב לפניו שביקש לצאת מחניה, ופגע ברכבו של התובע. לדברי התובע, במהלך נסיעתו לאחור דיבר הנתבע בטלפון סלולארי. הנתבע מכחיש הדבר.

3. הנתבע 1 טוען כי אכן עצר רכבו. מטרת העצירה היתה להיכנס לחניה פנויה בה הבחין. לשם כך ביקש לחזור לאחור. אלא שלא הספיק לעשות כן, כאשר פגע בו התובע מאחור.

4. ממילא מתיישבות שתי הגרסאות עם אופי הנזקים ומיקומם, שכן לפי שתי הגרסאות מדובר על פגיעת חזית-אחור. תיאורטית תתכן הן גרסת הנתבע שמשמעה אי שמירת מרחק מצד התובע, ולכן התנגש בנתבע כאשר זה עצר; והן גרסת התובע לפיה עצר רכבו אחרי רכב הנתבע, והאחרון חזר לאחור בחוסר זהירות ופגע ברכבו.

5. אני מקבל גרסת התובע שעשתה עלי רושם מהימן מעט יותר, כמאזן ההסתברויות.

אוסיף כי התובע פירט בעדותו כי לאחר התאונה כאשר ירדו הנהגים מרכבם החליפו ביניהם דברים והנתבע הודה באחריותו לתאונה. הנתבע מצדו טען כי התובע ניסה בכל כוחו לגרום לו להודות באחריותו לתאונה, אך הנתבע סירב לחתום על מסמך הודאה באחריות שהכין התובע. אלא ששתי הגרסאות אינן סותרות בענין זה, והנתבע לא הכחיש גרסת התובע כי לאחר המקרה הודה הוא בעל פה באחריותו. לא אחת אכן מבקש אחד הצדדים שהנהג האחר יודה באחריותו לתאונה, ואותו נהג אחר, למרות שמודה הוא באחריותו בשיחה עם בעל דברו, מסרב לתן הודאה בכתב מכל טעם (ולו מחמת חשש, מוצדק או לא, להתנהלות מול מבטחתו בהמשך). אני מקבל אפוא שהנתבע הודה בזמן אמת באחריותו לתאונה, אם כי סירב לחתום על הודאה.

6. אני מקבל התביעה, ומחייב הנתבעים לשלם לתובע 1 בתוך 30 יום את הסך של 3536 ₪ (נזק על פי חוו"ד שמאי, אגרה, שכר שמאי), כאשר סך זה נושא הפרשי ריבית והצמדה מיום 7.3.13; וכן הוצאות משפט בגין שכר עדותו של התובע 2 בסך 200 ₪.

תביעת התובע 2, שאינו בעל הרכב אלא הנהג, נדחית בלא צו להוצאות.