ת"ק 4302-10-15 שילייב ואח' נ' מאור 2001 צרכי צילום ואלקטרוניקה בע"מ

התובעים רכשו אצל הנתבעת מכשיר טלפון המיועד לאנשים מבוגרים. לטענתם שילמו עבורו 700₪ ועוד 84₪ שילמו עבור כרטיס סים וטעינת שיחות טלפון. בתהליך הרכישה המוכר הוא שהחזיק במכשיר וטיפל בו וכשהם נטלו אותו הם הונחו לטעון אותו במשך 12 שעות וכך עשו. בהמשך התברר להם שהמכשיר היה משומש ולא חדש. המפרט במכשיר אינו מופיע בשפה הרוסית, והם נתקלו בקשיים בהפעלה ולדעתם המכשיר היה מקולקל. הם נגשו לחנות ניסו לתקן את הטעון תיקון ונענו באופן שלא היה מספיק טוב. בסופה של התרוצצות שנמשכה כעשרה ימים הם ביקשו לבטל את העסקה ולהחזר את הטלפון, אלא שהנתבעת סירבה.

הנתבעת טענה שהמכשיר נמכר ב – 650 ₪ והיה חדש. התובעים רכשו גם כרטיס סים וטענו שיחות טלפון. בניגוד לטענת התובעים הם כן עשו שימוש בטלפון, הרי הם עצמם דיווחו על קשיים במשלוח הודעות. ניכר בו פגם כלשהו בפומית – המוכרת סברה שהמכשיר נפל וניזוק. הנתבעת קיבלה את המכשיר לידיה כדי לנסות למכור אותו כמכשיר משומש. היא הצליחה וקיבלה עבורו 500₪ שהוצעו לתובעים. התובעים לא רצו בכך, פנו לעו"ד וביקשו פיצויים – ובסופו של דבר הגישו תביעה זו.

לכאורה נמכר המכשיר לתובעים כחדש. כאשר נטלו אותו לידיהם הוא נראה להם תקין וחדש. הם החזיקו בו ימים אחדים שבמהלכם ברור שנעשה בו שימוש כלשהו, הוטען בו מידע ונעשו ניסיונות להתקשר בו (נעשו ניסיונות לשלוח הודעות, התובעים התלוננו שצלצלו ונענו בערבית). לא ברור אם נפל המכשיר וניזוק בידי התובעים (כטענת הנתבעים) אם לאו, אך כאשר בחרו התובעים לבטל את העסקה מה שהחזירו כבר לא היה זהה למה שקיבלו לידיהם. את מה שמכרה הנתבעת לתובעים כחדש, יכולה היתה בשלב זה למכור לרוכשים אחרים רק כמשומש שערכו פחות. מי צריך לשאת בעלות ההפרש?

לשיטת התובעים יש להם זכות לבטל את העסקה ולקבל חזרה את כל כספם. איני סבור שטענה זו צודקת. לא הוכח שהיה במכשיר שרכשו פגם המצדיק את ביטול העסקה. הרושם שנותר הוא שתובעים התחרטו על העסקה והחליטו שהמכשיר לא מתאים להם. אך עד שעשו כן, עשו בו שימוש כלשהו וכך ירד ערכו במידה מסויימת. מכשיר שניתן היה למכור כחדש הפך תחת ידיהם למכשיר שניתן למכור כמשומש. ראיה לכך היא, שנתבעת הצליחה לקבל תמורתו רק 500₪. לא מצאתי הצדקה כלשהי לכך שהנתבעת שלא חטאה, תישא בהפרש.

ההפרש בין 500 השקלים שהשיגה הנתבעת עבור מכירת המכשיר המשומש, לסכום ששילמו התובעים (700₪ לשיטתם, 650₪ לשיטת הנתבעת), אינו גדול. בכל זאת בחרו התובעים להגיש תביעה זו. לא רק שביקשו את השבת הסכום ששילמו (לרבות עבור כרטיס סים וטעינת שיחות טלפון – עלות שאין כל הצדקה שתיפול על כתפי הנתבעת), הם ביקשו פיצוי עונשי בסך 10,000₪ (שאותו לא ציינו בכותרת לכתב התביעה ועבורו לא שילמו אגרה) וגם 650₪ עבור ייעוץ משפטי שקיבלו. כך נתבע סכום העולה עשרות מונים על הסכום שלגביו יש לתובעים טענה ממשית.

מכיוון שמכשיר הטלפון של התובעים נמסר לנתבעת והיא מכרה אותו, עליה להעביר להם את התמורה שקיבלה בסך 500₪. לא מצאתי שהתובעים זכאים לסעד נוסף כלשהו.

על פסק-דין זה ניתן לבקש רשות ערעור בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב תוך 15 יום.

ניתן היום, כ' תמוז תשע"ו, 26 יולי 2016, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: