ת"ק 42990-07-15 לנגבורד ואח' נ' אהרון ואח'

בפני תביעת התובעים כנגד הנתבעים בגין תאונה שהתרחשה ביום 26.9.14 במהלכה פגע רכב הנתבע 1, שהיה נהוג בידי הנתבעת 2, ברכב התובע 2, שהיה נהוג בידי התובעת 1, מאחור.

כאן המקום להבהיר כי הצדדים אינם חלוקים בשאלה האם פגע רכב הנתבעים ברכב התובעים מאחור, אלא בשאלת הנזק שנגרם לרכב התובעים בחזיתו.

התובעים טוענים כי פגיעת רכב הנתבעים מאחור הדפה את רכבם כך שפגע ברכב שעמד לפניו ברמזור ועל כן אחראים הנתבעים לפצותם גם בגין מוקד הנזק הקדמי ברכבם, ואילו הנתבעים טוענים כי תחילה פגע רכב התובעים ברכב שלפניו ורק לאחר מכן פגע בו רכבם במהירות איטית יחסית ולכן אחריותם חלה רק על מוקד הנזק האחורי ואילו המוקד הקדמי הינו באחריות התובעים.

סכום התביעה הועמד על 27,686 ₪, מהם 17,925.62 ₪ יוחסו למוקד הנזק האחורי ו-6,100.60 ₪ יוחסו למוקד הנזק האחורי על פי חוות דעת השמאי מטעם התובעים שצורפה לכתב התביעה.

עוד חלוקים הצדדים על גובה הנזק שנגרם גם במוקד האחורי, בטענתם כי היה צורך להפחית משווי הרכב לענין ירידת הערך 22% מאחר שלא צורף לחוות הדעת אישור נהג יחיד.

יש לציין כי מטעם הנתבעים לא הוגשה חוות דעת שמאי נגדית ואף רכב התובעים לא נבדק על ידי שמאי מטעמם, והנתבע 2 הודה כי רק לאחר מכירתו לידי צד ג' וחלוף מספר חודשים מיום התאונה בקשו לבדוק את הרכב אשר כבר לא היה בבעלות התובעים.

עוד יש לציין כי במהלך הדיון הוגש ת'1 שהינו אישור נהג יחיד המבסס את הערכת שווי רכב התובעים על פי חוות דעת השמאי מטעמם, ואף מר יצחק זריהן, שמאי ובוחן תאונות, שהעיד מטעם הנתבעים אישר כי – "מבחינת גובה הנזקים השמאות של התובעות נכונה" (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 21).

בתום הדיון שהתקיים בתובענה זו הודיעו הנתבעים כי בכוונתם לשלם לתובעים סכום של 13,500 ₪, עליו אינם חולקים, ואכן סכום זה שולם ואישור בגין התשלום הוגש לתיק ביום 31.8.16, על פי החלטתי בתום הדיון, וכעת עומדת להכרעה יתרת סכום התביעה.

התובעים לא העידו מטעמם איש, זולת התובעת 1, אשר טענה כי פגיעת רכב הנתבעים מאחור הטיחה את רכבה ברכב שלפניה ועל כן אחריות הנתבעים חלה על שני מוקדי הנזק, והשמאי אשר הבהיר כי אינו יכול לזרות אור על אופן קרות התאונה.

לשאלה מדוע לא העידו התובעים את נהג הרכב שהיה לפניה ובו פגעה בתאונה השיבה התובעת 1 כי לא ראתה צורך בכך.

מטעם הנתבעים ובתמיכה לגרסתם העידה הנתבעת 1 שנהגה ברכב וכן העיד מטעמם מר יצחק זריהן, שמאי רכב ובוחן תאונות מוסמך, אשר הסביר בעדותו מדוע אופי הנזק מצביע על כך שפגיעת רכב הנתבעים ברכב התובעים היתה רק לאחר שזה פגע ברכב שלפניו.

נימוקיו היו כי על פי גרסת התובעים לתאונה היה הנזק הנובע מן הפגיעה הקדמית אמור להיות קטן משמעותית מהנזק מן הפגיעה האחורית, מאחר שהמכה מאחור אמורה להדוף את הרכב הקדמי המצוי בבלימה, לפי תיאור התובעת 1, ובמצב זה עצמת הפגיעה האחורית גדולה בהרבה מעצמת הפגיעה הקדמית של רכב המצוי בתאוצה שלילית קדימה שהועף על ידי רכב שגם הוא בבלימה.

מר זריהן הסביר כי אמנם הנזק האחורי בפועל גדול מן הקדמי גם במקרה זה אולם הדבר נובע מהפרשי הגודל המשמעותיים בין רכב התובעים מסוג קאיה לבין רכב הנתבעים, שהינו ג'יפ גדול ומאסיבי בהרבה, בעוד שעל פי תיאור הפגיעה לגרסת התובעים היתה הפגיעה הקדמית אמורה להיות מצומצמת בהרבה ואילו הפגיעה שהתרחשה בפועל וגרמה נזק של מעל 6,000 ₪ הינה בינונית ולא קטנה כי שהיה תואם את תיאור התובעים.

עובדה התורמת להסבר זה הינה, לדברי מר זריהן, העובדה כי הנזק לרכב הקדמי של צד ג' היה גדול יותר מן הנזק לרכב התובעים, מה שאינו תואם את תיאור התובעים על פיו גודל הנזק אמור לרדת מרכב לרכב, מהאחורי לקדמי ביותר.

מר זריהן טען כי הנזק הקדמי מתיישב יותר עם פגיעת רכב הנתבעים ברכב התובעים מאחור לאחר הפגיעה הראשונית של רכב התובעים ברכב צד ג' שהיה לפניו והפגיעה השניה העצימה את הנזק הקדמי שכבר החל להגרם בעקבות הפגיעה הראשונית, שלרכב הנתבעים לא היה חלק בה.

גרסתו של מר זריהן לא קרסה בחקירתו ואף נשמעת הגיונית ומתיישבת עם השכל הישר.

תמיכה נוספת לגרסה זו ניתן למצוא בהקלטת שיחות שקיים הנתבע 2 עם נהג הרכב הקדמי, אשר תמלילן מהווה נ'1 וחלקן הושמע במהלך הדיון, כאשר באחת מהן מאשר הנהג האמור כי רכב התובעים פגע ברכבו טרם פגיעת רכב הנתבעים ברכב התובעים.

הנתבע 2 אשר נשאל מדוע לא העיד את הנהג האמור הבהיר כי הדבר תוכנן אולם בעצת עורך דינו החליט הנהג האמור שבועיים לפני מועד הדיון להמנע ממתן עדות לטובתם, מחשש כי עדות זו תשפיע על התביעה שהלה מנהל בענין תאונה זו.