ת"ק 42983-01-16 חיים נ' "פנגו" ואח'

1.     לפני בקשה של הנתבעות להעביר את הדיון בתביעה (בה תובעת התובעת פיצויים בגין חוב חניה בו חוייבה ע"י הנתבעת 1 עבור הנתבעת 2) לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב או במחוז מרכז. לטענתן, בית המשפט בבאר שבע נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה. לטענת הנתבעת 1 יש לה סניף אחד בלבד, בפתח תקוה, ואילו הנתבעת 2 טוענת כי מקום מושבה, מטבע הדברים, באור יהודה. הנתבעת 1 מבקשת כי התיק יועבר לביהמ"ש המוסמך והנתבעת 2 מבקשת כי יועבר לביהמ"ש בתל אביב.

2.     התובעת טוענת בתגובה כי הורידה לטלפון הנייד שלה את האפליקציה של הנתבעת 1 ומאפליקציה זו הזמינה את החניה אצל הנתבעת 2. על כן לטענתה היא זכאית להגיש את התביעה בכל רחבי הארץ.

3.     תקנה 2 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז 1976 קובעת:

"תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:

(1)     מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2)     מקום יצירת ההתחייבות;

2

(3)     המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4)     מקום המסירה של הנכס;

(5)     מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;

(6)     בתביעה שכנגד - מקום הגשת התביעה המקורית."

5.     באשר לבקשת הנתבעת 2 - ניתן כשאלה מקדמית לבחון האם הבקשה לא הוגשה באיחור שכן הוגשה רק לאחר הגשת כתב ההגנה של הנתבעת 1 - כשבכתב הגנתה היא לא טענה דבר נגד סמכותו המקומית של בית משפט זה. לכאורה לא הגישה היא את בקשתה בהזדמנות הראשונה ואף הביעה הסכמתה, מכללא, בכתב הגנתה, לסמכותו של בית משפט זה. אולם היות והבקשה הוגשה לפני שהתקיים דיון כלשהו בתביעה, הנני קובעת כי הנתבעת 2 לא איחרה את המועד להגשתה מה גם שהתובעת לא התנגדה להגשת הבקשה בעיתוי זה.

אצטט מעא (מחוזי י-ם) 1076/96 דורנט (1991) ישראל בע"מ נגד אררט חברה לביטוח בע"מ, שם נפסק, מפי כב' השופטת פרוקצ'יה כי "השאלה החשובה היא האם הטענה הועלתה - בין בכתב ובין בעל פה - בשלב שקדם לכניסת בית המשפט לדיון בגופה של התביעה, בין במסגרת קדם משפט או הליך מיקדמי אחר, ובין בישיבת הוכחות".

6.     באשר לטענה לגופה, אפנה ל ת"ק (י-ם) 2820/07 קבריאן נ. הדקה ה - 90 בע"מ, המזכיר פסקי דין שהגיעו למסקנה כי במקרה בו הזמנה בוצעה דרך האינטרנט, יהיה מקום ביצוע ההתקשרות כל רחבי הארץ. פסק הדין קובע כי

".. במספר מקרים קבעו בתי המשפט בעבר כי בנסיבות אלו, מדובר בהסכם שנכרת בעוד כל אחד מהמתקשרים נמצא במקום אחר. גם לא מן הנמנע שהתובע יהיה בנסיעה במקום המרוחק מביתו, ואילו יכול שאתר האינטרנט אף יופעל ממדינה כלשהי מעבר לים (ויש חברות ישראליות שכך פועלות). מטעם זה, אין לומר שמקום "יצירת ההתחייבות" (תקנה 2(2) הנזכרת) הוא במשרדיה של הנתבעת.

לא זו בלבד, אלא שבמקום שבו הנתבעת פועלת כדי להגיע ללקוחות בכל רחבי הארץ, תוך מחיקת המרחק שבינה לבין לקוחותיה, אין זה ראוי שתמשיך להעלות טענה בדבר חוסר סמכות מקומית, כל אימת שמוגשות נגדה תביעות מחוץ לגבולות תל-אביב....".

7.     מי שמקבל הזמנות טלפוניות ובאמצעות האינטרנט, מכל רחבי הארץ, כמו הנתבעת 1, צריך להיות מוכן אף להתדיין עם הטוענים נגדו במקומות שונים בארץ. למעלה מן הצורך יצויין שהתובעת טוענת כי לא היתה באור יהודה מימיה ואף בארץ לא היתה רוב החודש מושא כתב תביעה זה. לו היתה התובעת נדרשת להיות באור יהודה עצמה או בפתח תקוה כדי להפעיל את החניה (כפי שהיה נהוג בעידן טרום ההזמנות הטלפוניות והאפליקציה) יתכן ותביעה זו לא היתה מוגשת אך דבר זה עדיין צריך קביעה.