בורנשטין נ' סופרבוס ושות' ,שותפות מוגבלת

לפני תביעה שהגיש התובע בגין שיבושים בתחבורה הציבורית.

לטענת התובע ביום 8.3.17 הוא רצה לנסוע בקו 497 מבית שמש לבני ברק על מנת להשתתף באזכרה לסבו ז"ל שהתקיימה בחוג המשפחה. לדברי התובע, הוא רצה באותה הזדמנות לקחת עימו חבילה לסעודת פורים. כיוון שבפורים אין פיזור בתוך בני ברק הוא היה מעוניין להקדים את לקיחת החבילה לבנק ברק.

לטענת התובע, הוא חיכה לאוטובוס של השעה 18:00 אך זה לא הגיע ולמעשה לא יצא. הוא המתין לאוטובוס של השעה 18:30 וגם הוא ככל הנראה לא יצא. התובע שוחח עם איש הקשר של החברה, נתי ספרין, שכן רצה לקחת מונית. איש הקשר אמר שיחזור אליו. בשעה 19:00 התקשר אליו איש הקשר ועדכן אותו שיוצאים שני אוטובסים. זה כבר לא עזר לו כי אם היה יוצא באוטובוס של 19:00 הוא לא היה מספיק ממילא להגיע לאזכרה. לטענת התובע הוא אינו יכול להעלות על הכתב את עגמת הנפש שנגרמה לו. לטענת התובע, הוא שלח מכתב תלונה ולא זכה למענה. הוא אינו נוהג לפנות בגין כל מקרה שלא יוצא אוטובוס, דבר שקורה הרבה, ובמקרה זה פנה בגלל שהיה מדובר בפגיעה קשה וחריגה. התובע מבקש לחייב את הנתבעת לספק שירות בהתאם ללוח הזמנים וכאשר פונים בתלונה שתתייחס אליה.

התובע ביקש לחייב את הנתבעת לפצותו בסכום של 1,000 ₪ בגין הנסיעות שלא יצאו, עגמת הנפש וביטול זמן. בנוסף מבקש התובע לחייב את הנתבעת ב- 50 ₪ בגין אין מתן מענה לתלונה וכן לחייב הוצאות משפט.

הנתבעת הודתה, כי הנסיעה של השעה 18:00 לא התקיימה עקב תקלה מכנית שהתגלתה בהגיע האוטובוס לחניון מנסיעה קודמת. הטענה בדבר תקלה מכנית לא הוכחה. גם אם היה מוכח שארעה תקלה מכנית עדיין אין משמעות הדבר שהדבר היה פוטר את הנתבעת מהאחריות לספק אוטובוס בהתאם ללוח הזמנים. הנתבעת צריכה להעמיד תשתית ראייתית שהאוטובוס מטופל ומתוחזק כנדרש ושהתקלה היתה בגדר נסיבות שלא ניתן היה לצפותן. הנתבעת לא עשתה כן. גם הטענה שהאוטובוס חדש לא הוכחה. לפיכך אני קובעת, כי הנתבעת לא ביצעה את הנסיעה של השעה 18:00 ולא עמדה בלוח הזמנים.

באשר לנסיעה בשעה 18:30 הנתבעת טענה כי נסיעה זו בוצעה באיחור, בשעה 19:10 בעקבות עבודות בכביש 38 מטעם חב' נתיבי ישראל (אירוע משטרתי 75). נטען, כי האוטובוס שביצע את הנסיעה היה בדרכו חזרה מבני ברק לבית שמש ובעקבות העבודות נוצר עיכוב אשר השפיע על פעילות הקו. הנתבעת צרפה דיסק ובו הקלטה של שיחה עם המשטרה.

כיוון שבמועד הדיון לא הוצג תמלול, ביהמ"ש שמע את ההקלטה ותמלל אותה (מ/1). עולה, כי אכן במועד הרלבנטי היו עבודות בכביש 38. עם זאת, לא הוכח באיזה כיוון נסיעה היו העבודות ובאיזה שעה. הנתונים שהוצגו חסרים. כמו כן בדיון נטען שהאוטובוס ירד מירושלים וזאת להבדיל מהטענה בכתב ההגנה שהאוטובוס חזר מבני ברק. לפיכך אני קובעת שלא עלה בידי הנתבעת להוכיח שהשיבוש נגרם בשל עבודות בכביש של נתיבי ישראל. גם לא הוכחה הטענה, כי היה מדובר באוטובוס שהיה בדרכו חזרה לבית שמש. לא הוכחו גם הטענות לעניין הרזרבה התפעולית. לפיכך אני קובעת כי הנתבעת לא עמדה בלוח הזמנים לגבי הנסיעה של 18:30. עם זאת אין מדובר באי ביצוע אלא באיחור בביצוע, שכן הוכח שהאוטובוס יצא בשעה 19:07.

הנתבעת מודה כי קיבלה תלונה אך לא מוכיחה כי השיבה לה.

מנגד התובע לא הוכיח שרצה להגיע לאזכרה של סבו ז"ל ולא הוצגה תעודת פטירה שממנה ניתן ללמוד על מועד האזכרה. אין ביהמ"ש שולל את גרסת התובע, וכל שנקבע הוא שהתובע לא הוכיח את הטענה כדבעי.