ת"ק 42734-09-14 לרר נ' גבאי

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבע להוסיף ולשלם לידיו את שכר עבודתו בהיקף של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ.

לטענת התובע, הצדדים התקשרו בהסכם במסגרתו היה על התובע לפעול לפירוק והרכבה של ארונות מטבח, ובתמורה לעבודתו זו, היה על הנתבע לשלם לידיו את הסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.

התובע ביצע את פירוק המטבח, בהתאם להסכמות, והוסכם בין הצדדים כי יוכל להתחיל בהרכבה ימים ספורים לאחר מכן.

פניות חוזרות ונשנות של התובע לנתבע לצורך השלמת ביצוע ההרכבה לא נענו, ומשפנה ועתר לתשלום השכר בגין פירוק המטבח, נענה בסירוב.

במסגרת כתב ההגנה טען הנתבע כי הסכום הכולל עליו הוסכם בין הצדדים עמד על סך של 5,000 ₪ כולל מע"מ , ולא כלל פירוק הכיור והשיש כמו גם הובלה אשר שולמו בנפרד.

לשיטת הנתבע , התברר לו בדיעבד לאחר הסרת השיש, כי לא היה כל צורך בפירוק החלק התחתון של המטבח, אלא רק של החלק העליון אשר בוצע בסיוע עובד של התובע.

הובלת המטבח לוותה בתקלות, תוך בזבוז זמנו של הנתבע.

משנשאל הנתבע מתי ניתן יהיה לפעול להרכבה השיב כי המועד יובהר לאחר השלמתן של עבודות שונות במקום, לרבות עבודות שלא היו צפויות מלכתחילה.

לתובע הוצעה מקדמה על סך של 1,000 ₪, אך הוא סירב לקבלה בטענה כי הוא זכאי לסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ.

בכתב ההגנה הוסיף הנתבע וטען כי לא הוסכמה בין הצדדים עלות חלקית של ביצוע העבודה (פירוק בנפרד מהרכבה), ולמעשה לא הייתה כל הצדקה לתשלום הסכום שנדרש על ידי התובע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ונתתי דעתי לעדויות וטיעוני הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלק הארי. טעמיי להלן.

אכן, כטענת הנתבע, הזמנת העבודה מהתובע כללה פירוק והרכבה, כמקשה אחת.

עם זאת, אין חולק כי לעת הזו בוצע הליך הפירוק בלבד.