ת"ק 4273-04-14 ספקטור נ' הנדלינג בע"מ

1) מונחת לפניי תביעה בגין איחור בהגעת מזוודה של התובעת (להלן: "הכבודה") למקום חפצה, בטיול מאורגן לספרד. התובעת העמידה את תביעתה על סך 3,000 ₪.

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

טענות הצדדים

3) לטענת התובע בתביעתה, בין השאר, השתתפה בטיול מאורגן אותו הזמינה דרך חברת אופיר טורס ו/או השטיח המעופף, לספרד (בימים 30.10.13 - 23.10.13). התובעת טוענת כי המזוודה שלה לא הגיעה יחד עמה בטיסה, אלא שלושה ימים לאחר שהגיעה לספרד. התובעת טוענת כי פנתה לחברות אופיר טורס והשטיח המעופף והן הפנו אותה לנתבעת. לטענת התובעת, במזוודה שהתעכבה היו בגדים שנאלצה לרכוש במקומם, מכספה, וכן לא היו ברשותה התרופות שלה. לטענת התובעת, הנתבעת היא נציגתה של חברת אייר אירופה, בין היתר לעניין שירותי קרקע בישראל וכי היא מתחמקת מאחריותה. התובעת טוענת כי הדבר גרם לאובדן הנאה מהטיול וכן לעגמת נפש וחיסרון כיס. העמידה התובעת את תביעתה על סך 3,000 ₪ הכולל החזר הוצאות, פיצוי בגין עגמת נפש והוצאות משפט.

4)הנתבעת טוענת להגנתה, בין השאר, כי היא מספקת את שירותי הקרקע בשדה התעופה עבור חברת אייר אירופה והיא אינה נציגה של הנתבעת בשום מקרה. הנתבעת טוענת כי האחריות היא על חברת התעופה בלבד ולא על החברה אשר מספקת את שירותי הקרקע ומכאן שלדידה, אין עילת תביעה נגדה. הנתבעת מפנה ל-"אמנת ורשה" ולחוק התובלה האווירית, התש"ם-1980 לפיהם האחריות הבלעדית על איחור בהגעת כבודה רובץ על המוביל האווירי. מעבר לכך טוענת הנתבעת כי נציגיה פעלו במהירות וביעילות. לגופו של עניין, טוענת הנתבעת כי המזוודה לא הועלתה לטיסה יחד עם התובעת זאת בשל עיכוב במחלקת הביטחון של נתב"ג. אך כששוחררה המזוודה ביום 24.10.13 לאחר הליך בדיקה ממושך שבסיומו ניתן אישור הטסה, היא נשלחה תחת תג מיוחד בטיסה חלופית של חברת אייר אירופה בתאריך 25.10.13.

דיון והכרעה

5) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי כי בדין לדחות את התביעה, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.

6)לאחר ששמעתי את עדות התובעת ואת עדות נציג הנתבעת והתרשמתי מעדויותיהם, וכן מהתמונה שהתבהרה לפניי, התובעת לא הוכיחה יריבות בינה לבין הנתבעת. התובעת לא הניחה לפני בית המשפט תשתית ראייתית, מבוססת ומשכנעת, כי הנתבעת היא הגורם לעיכוב במשלוח הכבודה שלה. מטעם הנתבעת, הן בכתב הגנתה והן בדיון לפניי, הונחה תשובה סדורה וברורה ממנה עולה כי העיכוב בהטסת הכבודה של התובעת נגרם לפי הוראות הביטחון בנתב"ג.

7)אחריותה של חברת תעופה בישראל מוגדרת באמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אווירית בין-לאומית באוויר שנחתמה בוורשה, מיום 12.10.1929, אמנה אליה הצטרפה מדינת ישראל בשנת 1949 ודיני מדינת ישראל החילו אותה מכוח חוק התובלה האווירית, התש"מ-1980. סעיף 19 באמנת ורשה האמורה קובע כי: "המוביל יישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים, כבודה או טובין".