שאל נ' אל עאסאם

לפניי תביעה כספית, בגדרה מבקש התובע מבית המשפט לחייב את הנתבע בסך הכספי של 5,130 ₪.

1.התובע היה במועדים הרלבנטיים לתביעה הבעלים ו/או המחזיק ברכב מ.ר. 74-527-14; הנתבע היה במועדים הרלבנטיים לתביעה המחזיק ו/או הנהג ו/או הבעלים ו/או המשתמש ברכב מ.ר. 81-360-66.

בתאריך 29.10.16, בשעה 23:00 או בסמוך לכך, התרחשה תאונת דרכים בין רכבי הצדדים.

2.לטענת התובע, עת נהג בכביש 44 החל לחצות את הצומת שבכיוון נסיעתו בחסות אור ירוק, ולפתע התפרץ הנתבע לצומת ופגע ברכבו, תוך שהנתבע נוהג בחוסר זהירות ומתעלם מהאור האדום שהופיע ברמזור בכיוון נסיעתו.

לטענתו, הפעיל את פוליסת הביטוח ובשל כך נגרם לו הפסד פרמיה בסך של 1,348 ₪, וזאת בנוסף להפסד ימי עבודה בסך 3,500 ₪.

3.הנתבע, מנגד, שולל את טענות התובע וגורס כי דין התביעה להידחות. לטענתו, חצה את הצומת בחסות אור ירוק שהיה בכיוון נסיעתו, כאשר לפתע התובע נכנס אל הצומת ופגע בו. לשיטתו, התובע ניסה לחצות את הצומת בחסות אור אדום, בעוד הוא נסע כדין.

4.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ונתתי דעתי לראיות כפי שהוצגו בפניי, מצאתי לקבל את התביעה.

עדותו של התובע הייתה מהימנה עליי ומצאתי להעדיפה. עדותו נתמכת בתוכנית הרמזורים אשר הציג, ממנה עולה כי על מנת לחצות את הצומת, עליו להמתין מחזור רמזורים שלם, משמדובר ברמזור המופעל לאחר זיהוי רכב בלבד ("גלאי דרישה").

כעולה מעדותו, שהייתה עדיפה עליי, המתין טרם הכניסה לצומת בשל אפיון הרמזורים, כך שמצאתי לקבוע כי התובע נכנס לצומת בחסות אור ירוק לאחר המתנה.

5.מנגד, לא מצאתי לקבל את עדותו של הנתבע. כעולה מעדותו המשיך בנסיעה ישר מבלי שעצר טרם הכניסה לצומת. הנתבע הבחין ברמזור ממרחק של 100 מטר כך שיש לקבוע, במאזן ההסתברויות, כי הוא זה שנכנס לצומת בחסות אור אדום.