מזרחי נ' וינשטיין הולנדר

לפני תביעה על סך 15,000 ₪.

התובע טוען כי בספטמבר 2014, יחד עם דיירים אחרים, נחתם הסכם עם הנתבעת לבנות השלמות למרפסות קיימות. לאחר סיום העבודות העלתה הנתבעת תלונות סרק על איכות העבודה ועל שיפועים לא תקינים וסירבה לשלם את חלקה בהסכם.

התובע טוען כי לא חסך במאמצים, פירק את מרצפות המרפסת מספר פעמים על מנת להסדיר את הטענות בדבר השיפוע, ולאחר מכן העלתה הנתבעת טענה בדבר חוסר זהות בין המרצפות. פניה למפקחת הבניה מטעם הדיירים ובאמצעותו לספק המרצפות נענתה בתשובה כי אין שליטה על הבדלים מינוריים בטקסטורת המרצפות.

הנתבעת ניכתה מעלות העבודות, על דעת עצמה, סך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ, וגם התערבות המפקח מטעם הדיירים לא הועילה.

התובע מציין כי מתוך העבודה שבוצעה מרכיב הריצוף הוא 1,800 ₪ בלבד.

לכתב התביעה צורפו העמוד הראשון והאחרון להסכם עם הנתבעת.

הנתבעת טוענת, מנגד, כי את מלוא התמורה על פי ההסכם העבירה ל-"ועד המרפסות" מיד לאחר החתימה על ההסכם. בעקבות ליקויים שנתגלו במרפסת ביתה נערכה ביקורת בבית (17.9.15), בנוכחות מהנדס הבניין, ובה סוכם כי יש לתקן לאלתר את הליקוי הבא לידי ביטוי ב-"פסיפס" לא אחיד של צבעים, הנראה כריצוף של שארית אריחים. הנתבעת מכחישה כי העלתה טענות בדבר ליקויים בשיפועים. עד דצמבר 2015, ולמרות תזכורת שנשלחה לתובע, לא תוקנו הליקויים. הצעת התובע להדביק אריחים על גבי האריחים הפגומים נדחתה על ידי הנתבעת ועל ידי מהנדס הבניין, ודרישתה לפירוק ולריצוף מחדש נענתה בבוטות.

טענות הנתבעת נתמכות בהודעת מייל מדצמבר 2015, שצורפה לכתב ההגנה.