ת"ק 4223-04-15 חרמוני ואח' נ' קבוץ מזרע ואח'

בפני תביעה על סך של 7,978 ₪.

התובעת טענה כי הנתבעת 2 שרטה בכוונה את רכבה. התובעת ביקשה לחייב את הנתבעים בתשלום עלות תיקון הנזק בסך של 2,478 ₪,הפסד ימי עבודה בסך של 3,000 ₪ עוגמת נפש בסך של 2,500 ₪.

התובעת הגישה את תביעתה נגד נתבעת 2 ונגד קיבוץ מזרע ( להלן: " הקיבוץ").

טענות התובעת:

התובעת טענה כי ביום 2/5/15 נכנסה לקיבוץ מזרע כדי לאסוף פריט מהמכבסה, התובעת חנתה בחנייה המיועדת לחברי הקיבוץ והנתבעת 2 ביקשה ממנה לא לחנות במקום כי המקום מיועד לחברי הקיבוץ בלבד. התובעת טענה כי היא השיבה לנתבעת 2 שהיא מחנה את הרכב לשתי דקות וחוזרת. התובעת נכנסה למכבסה וכשיצאה הבחינה בנתבעת 2 מאחורי רכב התובעת וראתה שרכב נשרט לאורכו. התובעת שאלה את הנתבעת 2מודע שרטה את הרכב והנתבעת 2 השיבה שזה בגלל שהתובעת החנתה את רכבה במקום אסור לחניה.

סוכן הביטוח של התובעת פנה לקיבוץ, הנתבע 1, שתחילה הסכים לשלם את הנזק וביקש שהתובעת תפנה למוסך משארקה לקבלת הצעת מחיר. הקיבוץ שלח לתובעת כתב סילוק בסכום הנזק אבל התובעת ביקשה שהקיבוץ ישא בעלות רכב חלופי בזמן התיקון והקיבוץ סירב.

טענות הקיבוץ

הקיבוץ טען להעדר יריבות. הקיבוץ טען כי הוא עבר הפרטה ואין הוא אחראי על הנזקים שנגרמו כנטען על ידי הנתבעת 2. הקיבוץ, טען כי תחילה הסכים לשלם כי הנתבעת 2 חולה ורצו לעזור לה למרות שלא חלה חובה כלשהי על הקיבוץ.

הנתבעת 2 מסרה כי במקום מוצבים 5 שלטים האוסרים על החניה ואילו התובעת חנתה בחניה אסורה. הנתבעת 2 הכחישה שהיא שרטה את רכב התובעת.