בנאי נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ ואח'

בפניי תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 16.6.17 שבה היו מעורבים רכב התובע ורכב נתבעת מס 1 נהוג על ידי נתבע מס' 2.

התובע עותר לסכומים הבאים:

1. תיקון הרכב על סמך שמאות- 7,772 ₪.

2. הוצאות השמאות- 650 ₪.

3. הוצאות שונות- 500 ₪.

סך כל התביעה, 8,922 ₪.

התובע העביר את הרכב למוסך כארבע עשר יום לאחר האירוע מכיוון שדובר ברכב עבודה והוא לא היה יכול לבצע את התיקון מיד. הרכב נבדק על ידי השמאי מר שרון ליבל. היו נזקים בחזית הקדמית הימנית של הרכב ובין היתר קבע מר ליבל שיש להחליף את הפגוש הקדמי. התובע העיד בפני בית המשפט שהתיקון בוצע על סמך בדיקת השמאות. הוא הפקיד שיק בטחון אצל המוסך על מנת לשחרר את הרכב מכיוון שלא היה לו כסף לשלם עבור התיקון. בעל המוסך מר עציון בן ציון, אישר את דברי התובע שהוא תיקן את הרכב על פי השמאות. הוסיף מר עציון כאשר ראה את הרכב, הפגוש הקדמי היה מחובר עם אזיקון או חוט. כמו כן, אישר שקיבל שיק בטחון מטעם התובע שטרם פדה אותו.

וכך מסר:

" בפירוש יש שיק ולא פודה עד היום, לא מקבלים את הכסף מחברת הביטוח ואם הוא לא מקבל זה ענין שלי איתו" (ע"מ 3 שורה 25).

אין מחלוקת שהתאונה נגרמה כתוצאה מרשלנותו של נתבע מס' 2. רכב התובע עמד במקום חניה מסודר ורכב הנתבעים עמד לצדו. תוך יציאה ממקום החניה רכב הנתבעים פגע ברכב התובע.

"כמה שזכור לי פגעתי בצד שמאל של הרכב הנפגע ובצד ימין של הרכב שלי, שפשוף. הצד המחבר עם הפגוש הקדמי אולי. יכול להיות אני לא מומחה שהפגוש התפרק בעת התאונה". (ע"מ 4 שורות 1-3)

נתבע מס' 2 פעל בצורה הוגנת והשאיר פתק על הרכב הנפגע עם פרטיו והחל בנסיעתו. אולם, במהלך הנסיעה הבחין בכך שבנו של התובע אסף את הרכב מהמקום והחל לנסוע, אז ברב הגינותו טרח נתבע מס' 2 לעצור את רכב התובע ולהחליף פרטים עם בנו של התובע.