שוקרון ואח' נ' בנק הפועלים

בפני תביעה שהגישו התובעים כנגד הבנק – הנתבע לתשלום פיצויים בסך 25,000 ₪ מתוכם סך 23,000 ₪, סכומן של 2 המחאות אשר נמסרו בשנת 2014 למשמורת ע"י הבנק ואבדו וסך 2,000 ₪ עגמת נפש.

ביום 20/10/14 מסרו התובעים לנתבע – בסניף קרית שמונה 12 המחאות למשמורת ושילמו עמלה בסך 36 ₪ עבור כל ההמחאות.

מתוך 12 ההמחאות אשר נמסרו למשמורת היו המחאות המסתיימות בספרות 242 – בסך 15,000 ₪, מס' 243 – בסך 15,000 ₪ ומס' 244 – בסך 8,000 ש"ח.

מאוחר יותר הסתבר כי 2 מתוך ההמחאות הללו אבדו.

לאחר דין ודברים ולאחר שהתובעים ביקשו בחודש 12/14 לקבל את ההמחאות אשר אבדו, נמסרו כתבי שיפוי עבור "שיק שאבד" להמחאות מס' 242,244, אחת בסך 15,000 ₪ ואחת בסך 8,000 ₪.

לטענת התובעים, פנו לבנק ולאחר שנאמר להם כי ההמחאות אבדו, המתינו בלך ושוב לתשובת הבנק עד אשר רק למעלה משנה מאוחר יותר הבנק מסר להם את כתבי שיפוי עבור ההמחאות ביום 8/2/16 וממילא תוקפם פג לאחר שחלפו 6 חודשים.

התובעים טוענים כי הבנק חב בפיצוי כאמור, עבור סכום ההמחאות אשר אבדו ועבור עגמת הנפש והטרחה אשר נגרמה להם כאשר לטענתם הותיר אותם הבנק ללא פתרון או פיצוי לנזקים.

אין חולק כי אחת ההמחאות בסך 15,000 ₪ נפרעה לחשבון התובעים, אלא שהבנק טען כי מדובר בהמחאה 243 בעוד התובעים טענו כי הבנק טועה ולמעשה מדובר בהמחאה 242.

הבנק, כשלעצמו, התנער מכל חבות. נטען כי אכן נמסרו לבנק למשמורת המחאות דחויות. הנתבע טען כי המחאה 242 נגרעה מהמשמורת ונמסרה לתובעים ויחד עם זאת נמסר להם כתב שיפוי אלא שעיון בכתב השיפוי מעלה כי כותרתו – כתב שיפוי לשיק שאבד ולכן תמוהה טענת הנתבע כי כתב השיפוי נמסר לפנים משורת הדין.