ת"ק 42039-10-15 שבתאי נ' החברה לפיתוח מכון וינגייט בע"מ

 1.התובע נרשם לקורס לימודי להכשרת מאמני כדורגל בשלוחה של הנתבעת בירושלים בתמורה לשכר לימוד בסך 5,500 ₪. לאחר תקופה ראשונה בקורס, נדרש התובע לערוך בחינה ראשונה אולם עקב אירוע אליו הוזמן, שנערך בסמוך לאחר מועד הבחינה, ביקש הוא להקדים שעת הבחינה ונענה בחיוב. כך יצא שהתובע החל את הבחינה בשעה 18:10 במשרד מנהלת השלוחה, גב' שולי דרמון, ומזכירתה בשם 'שירן' ותחת השגחתן. יתר תלמידי הקורס החלו את הבחינה בשעה 19:00. משכך, את ה-10 דקות האחרונות של הבחינה השלים התובע במחיצתם במקום קיום הבחינה.

2.לטענת התובע, כנהוג במוסדות חינוך ואקדמיה, סטודנטים נוהגים לערוך השוואת תשובות לאחר הבחינה. כך נהג גם התובע, כאשר רק לאחר סיום הבחינה שלח מסרוני "ווטסאפ" על מנת לנסות ולוודא עם יתר הנבחנים, נכונותן של שתיים מתשובותיו.

3.כשבוע לאחר הבחינה, זומן התובע למשרד המנהלת ומבלי שנערך עימו בירור, זכה למטח האשמות ונזיפות על כך שעבר על איסור העתקה במבחן. התובע הכחיש האשמה חמורה זו. בתגובה להכחשות התובע ציינה מנהלת השלוחה, גב' שולי דרמון, כי יש לה ראיות בדמות צילומים אשר יוצגו לו במהלך השימוע שייקבע לו. לטענת התובע, אף במועד השימוע שנערך בפני המנהל הארצי מר "צ'יקה" לא הוצגו ראיות אלה.

4.בנוסף מציין התובע, כי השימוע נקבע בסניף וינגייט בנתניה. עם היוודע מקום השימוע, ביקש התובע מהנתבעת כי זה יערך בירושלים. הנתבעת התמהמה ורק לאחר כשלושה שבועות (בנוסף לשבועיים בהם היה התובע שרוי תחת השעיה) נקבע מועד נוסף לקיום השימוע לתובע שוב בסניף הנתבעת בנתניה. בינתיים, התובע היה מנוע מלהמשיך את לימודיו בקורס. רק לאחר כחודש וחצי נוספים נאותו נציגי הנתבעת להעביר את מקום עריכת השימוע לסניף הנתבעת בירושלים. בנוסף, נודע לתובע כי הפך להיות "שיחת היום", זאת, מבלי שביצע כלל את המיוחס לו.

5.התובע טוען, כי לא היה מוכן להודות בעבירה שלא ביצע וכי הינו בעל יושרה ועקרונות שהינו מבקש להנחילם לתלמידיו. התובע אף ביקש לצפות בוידאו שנציגי הנתבעת טענו, כי תיעד המעשה ואולם לא זכה לקבלו. לבסוף הנתבעת החליטה כי התובע יוכל להיבחן שוב במועד ב' על פי לוח המבחנים בשלוחת ירושלים. התובע אף ביקש לקבל לידיו את פרוטוקול השימוע ואולם לא זכה לקבלו. כתוצאה מכל אלה, התובע החליט לדרוש את כספו בחזרה ואף דרש פיצוי נוסף בגין פגיעה בשמו הטוב ועוגמת נפש שנגרמו לו בנסיבות שתוארו לעיל.

טענות הנתבעת בקצירת האומר:

6.הנתבעת מכחישה בכתב ההגנה שהוגש על ידה טענות התובע וטוענת, כי ביום 17.2.14 נקבע לתובע מועד לבחינה באנטומיה. מועד הבחינה נקבע לשעה 19:00 ואולם, בעקבות בקשת התובע הוקדמה שעת הבחינה לשעה 18:00. התובע הגיע לבחינה בשעה 18:15 והתבקש להניח את מכשיר הטלפון הנייד שלו בצד, כך שבמועד הבחינה לא יהיה זה בהישג ידו. במהלך הבחינה ביקש התובע מהבוחנת להתקשר לאשתו ולעדכן אותה כי הוא צפוי להתעכב. הבוחנת אישרה לתובע לעשות כן תחת השגחתה. דא עקא, כי לאחר קיום שיחת הטלפון ובניגוד להוראות התקנון של בית הספר הקובעות שיש להקפיד על כיבויו של הטלפון הנייד במהלך בחינה והנחתו בצד הכיתה, הותיר התובע את הטלפון הנייד בידו. בשעה 18:38, בעודו עונה על שאלות המבחן, החל התובע לשלוח הודעות "ווטסאפ" לקבוצת הקורס עם שאלות במטרה לקבל מהם מענה לשאלות הבחינה. הודעותיו של התובע כוללות שאלות כגון " מה הרקמה שמרכיבה את הלב", "מה התכונות של סחוס העליה", "קפסולה איפה אמורה למעצר" וכן, הודאה המציינת בהאי לישנא "חברה תענו אני במבחן". הנתבעת מציינת, כי ההודעות האמורות נשלחו ממספר הטלפון הנייד של התובע. עוד מציינת הנתבעת, כי ההודעות נשלחו בשעה שהתובע היה שרוי בעיצומה של הבחינה, זאת, בניגוד לנטען על ידו, כי עשה כן, לאחר סיום הבחינה.