ת"ק 41978-09-14 דלאל ואח' נ' חברת דואר ישראל בע"מ

לפני תביעה לפיצוי על סך 14,864.40 ₪, אשר הוגשה כנגד חברת דואר ישראל על ידי התובעים, וזאת מכוח טענתם לנזקים אשר נגרמו להם עקב אי מסירתו של דבר דואר רשום.

בכתב התביעה טען התובע 2 (להלן: "התובע"), כי ביום 10.4.13 הוטל עיקול על חשבון הבנק שלו, וזאת עקב חוב למועצה המקומית כפר מעש בסך של 34,628.2 ₪ (להלן: "העיקול").

בדיקת התובע העלתה כי מתוך סכום החוב הכולל סך של 19,763.8 ₪ הינו חיוב בגין אגרות והיטלים, והיתרה בסך של 14,864.4 ₪, נובעת מריבית, הצמדה ושכר טרחת עורך דין.

בבירור שערך התובע עם המועצה האזורית ביחס לעיקול, הובהר לו כי ביום 10.10.12, נשלחה ע"י המועצה המקומית דרישה כספית בדואר רשום, אלא שהתובע לא קיבל אותה לידיו, על אף שהוא החזיק בתא דואר ביחד עם אביו, במשך תקופה של למעלה מ-12 שנה.

בדיקה נוספת מול הנתבעת העלתה כי מקור הכשל הוא בהתנהלות הנתבעת, אשר אף אישרה עובדה זו בפניו.

על אף אישור זה, סירבה הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזק הנטען הנובע מחיובי הריביות ותשלום שכר טרחת עורך הדין, ולא נותר לתובע אלא לפנות לבית המשפט.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי יש לדחות את תביעת התובעים, בהיעדר עילה, לאור הוראות חוק הדואר, התשמ"ו – 1986 (להלן: "חוק הדואר") מכוחו היא פועלת, או ליתר דיוק מכוח התיישנות (סעיף 84 לחוק), והוראות סעיפים 77, 78, ו- 81 לחוק הדואר המסייגות את מהות והיקף אחריותה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ביחס לתובע 2 בלבד. טעמיי להלן.

אקדים ואומר, כי עיון בכתבי הטענות ובחומר הראיות שהוצג בפני, מעלה כי לא קיימת כל יריבות בין התובע 1 לנתבעת בתיק דנן.

הקשר היחידי הנלמד מתוך חומר הראיות הינו בעלותו המשותפת של התובע 1, יחד עם התובע 2, בתיבת דואר מסוימת.

שאלת קבלתו או אי קבלתו של דבר הדואר הפרטני נשוא ההליך, הינה במארג היחסים שבין התובע 2 לנתבעת, וזאת בלבד.