סלאח נ' חברת שופרסל דיל

תביעת התובע לחיוב הנתבעת בסך של 5,000 ₪ בגין עיכוב באספקת שני מסכי טלוויזיה אותן רכש מן הנתבעת.

לטענת התובע הוא רכש מן הנתבעת שני מסכי טלוויזיות ביום 4.1.18 ואלה סופקו לו לאחר ה- 15.3.18. לטענת התובע הוא פנה מדי שבוע לנתבעת לברר מתי הטלוויזיות יסופקו לו, ונציג הנתבעת הבטיח לו לשדרג את הטלוויזיות ולפצותו על העיכוב באספקה.

לטענת הנתבעת, התובע רכש ממנה שני מסכי טלוויזיה בעלות כוללת של 2,991.45 ₪. לאחר שהתובע רכש את המסכים התברר כי יש מחסור במלאי. התובע עודכן אודות כך על-ידי מנהל הסניף (העסקה נעשתה בסניף הנתבעת במישור אדומים) ובהתאם הוצע לתובע לקבל טלוויזיות מדגם חלופי או לבטל את העסקה תוך קבלת מלוא כספו בחזרה. התובע בחר מטעמיו להמתין לקבלת הטלוויזיות שרכש, ולדבריו "ימתין כמה שצריך".

התובע דרש ממנהל הסניף פיצוי גדול מאד, כגון קבלת מסך טלוויזיה נוסף, אך מנהל הסניף עדכן את התובע כי הוא אינו מורשה ליתן פיצוי, וכי ההצעות האמורות בתוקף, אך התובע בחר שלא לקבל את הצעות הנתבעת.

לטענת הנתבעת, בנסיבות העניין היא פעלה כדין, ולא קמה עילה לתובע לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.

בנוסף, ואף ככל שהנתבעת הפרה את החוזה, הרי שהתובע לא טען וממילא גם שלא הוכיח את נזקיו הנטענים, ובמיוחד כאשר הוא בחר להמתין לאספקת הטלוויזיות. בנסיבות העניין, טענה הנתבעת כי התנהלות התובע הינה חסרת תום לב, וכי מהתנהלותו מתקבל הרושם כי התובע התאמץ ליצור לעצמו עילת תביעה מתוך רצון להתעשר על חשבונה של הנתבעת.

לטענת הנתבעת היקף הפיצוי שנתבע, שאינו עומד בקנה אחד עם שווי העסקה, מלמד אף הוא על חוסר תום ליבו של התובע.

התובע מודה כי נמסר לו שהטלוויזיות אינן במלאי אך מכחיש כי הוצע לו לבטל את העסקה (ר' פרו' עמ' 1).

מעת שהתובע הודה כי נמסר לו שהטלוויזיות אינן במלאי, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם הוצע לו לבטל את העסקה. שכן, אף לשיטתו של התובע כי לא הוצע לו לבטל את העסקה, היה עליו לכל הפחות להוכיח כי פנה לנתבעת לבטל את העסקה, וזו סירבה. התובע לא טען כן וממילא שהדבר לא הוכח.