חן נ' אלן בית האושר בע"מ

בפניי תביעה קטנה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת על סך של 13,146 ₪. עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום 18.8.11 התקשרה התובעת עם הנתבעת בהסכם תיווך לצורך רכישת דירה. התובעת טוענת כי בין הפרטים אשר נמסרו לה בנוגע לדירה ברח' נפתלי אימבר 11 בחיפה, נאמר לה כי בדירה מותקנת מערכת דוד שמש תקינה ופועלת וכי על סמך המידע אשר הוצג בפניה, התקשרה ביום 19.9.11 בהסכם לרכישת הדירה. בגין עסקת המכר, שילמה התובעת לנתבעת ביום 17.10.11 דמי תיווך בסך של 11,600 ₪ (10,000 ₪ בתוספת מע"מ).

ביום 17.10.11 התקשרה התובעת עם הנתבעת בהסכם תיווך נוסף לצורך השכרת הדירה לצד ג' ולאחר שהנתבעת איתרה שוכרים ונחתם הסכם שכירות, שילמה התובעת לנתבעת דמי תיווך בגין השכרת הדירה.

התביעה שבפניי הוגשה בקשר עם הסכם התיווך לרכישת הדירה מיום 18.8.11. לטענת התובעת, זמן קצר לאחר שהשוכרים עברו לגור בנכס, פנו אליה בדרישה לתיקון דוד השמש כיוון שלא היו מים חמים, ובעקבות תלונתם הוזמן טכנאי אשר מצא כי לא מותקן בדירה דוד שמש ומשכך, נאלצה לשאת בעלות התקנת מערכת דוד שמש בעלות של 3,364 ₪. לתמיכה בטענתה צירפה התובעת קבלה מיום 3.1.12 על הסך האמור. התובעת טוענת כי על הנתבעת לשאת בנזק זה משידעה או היה עליה לדעת על ליקוי זה מתוקף היותה משווקת הדירה.

בנוסף טוענת התובעת כי נגבו ממנה דמי תיווך מופרזים בגין עסקת המכר בסך של 11,600 ₪ בעוד שהיה עליה לשלם 2% מגובה העסקה בתוספת מע"מ ובסה"כ- 6,278 ₪, וכי על הנתבעת להחזיר לה את הסכום ששולם ביתר. בהקשר זה מוסיפה התובעת וטוענת כי התוספת שנרשמה בכתב יד על הסכם הזמנת שירותי תיווך ולפיה "עמלת מינימום של 10,000 ₪+מע"מ מתחת ל-500,000 ₪", נעלמה מעיניה ולא היתה קיימת בעת חתימתה על ההסכם.

הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות מאחר והאירועים המפורטים בכתב התביעה התרחשו בשנת 2011 ומשהתביעה הוגשה בחלוף למעלה מ-7 שנים דינה להידחות. לגופו של עניין טענה הנתבעת כי במסגרת הסכם הרכישה, התובעת הצהירה כי בדקה את הדירה וכי היא מתאימה לצרכיה וכי הנתבעת ביצעה את פעולת התיווך בצורה מקצועית וללא כל רבב. אשר לדמי התיווך טענה הנתבעת כי עפ"י ההסכם התחייבה התובעת לשלם 10,000 ₪ בתוספת מע"מ וכי טענותיה בכתב התביעה כי סעיף זה נעלם מעיניה וכי הסעיף לא היה קיים כלל הינן טענות עובדתיות סותרות. עוד טוענת הנתבעת בהקשר זה כי הסעיף האמור מופיע בהעתק הסכם התיווך אשר הוגש על ידי התובעת ויש בכך כדי להוכיח כי הדבר הוסכם על ידי התובעת בעת חתימתה.

יצוין כי התקיימו בפניי שני דיונים. בדיון הראשון שהתקיים ביום 23.10.19 נדרשה התובעת להבהיר, בין היתר, מדוע תביעתה אשר הוגשה בקשר עם הסכם תיווך מיום 18.8.11 לא התיישנה. במענה השיבה התובעת כי עורך דין מטעמה טיפל בתיק אולם הוא הושעה ל-6 שנים ועל כן התביעה לא טופלה. במהלך הדיון צוין כי נוהל בין הצדדים הליך קודם במסגרתו התביעה כנגד הנתבעת נמחקה על הסף.

לאחר הדיון הגישה התובעת הודעה לפיה תביעה קודמת שהגישה כנגד מוכרת הדירה וכנגד הנתבעת נדונה בתא"מ 34392-11-15 אשר היה תלוי ועומד מיום 16.11.15 ועד ליום 13.7.16 שאז התביעה כנגד הנתבעת נמחקה. בהתאם ובשים לב למשך הזמן שבו ההליך הקודם היה תלוי ועומד, טענה הנתבעת כי תביעתה שבפניי לא התיישנה. להודעתה צירפה התובעת את החלטת כב' הרשם הבכיר נדים מורני מיום 13.7.16 בבקשת הנתבעת לסילוק על הסף ולפיה: "בהיעדר תגובה מטעם ב"כ התובע בהתאם להחלטתי מיום 31.3.16 אני מקבל את הבקשה ומורה על מחיקת התביעה על הסף כנגד נתבעת 2. התביעה ככל שהיא מתייחסת לנתבעת 1 תמשיך להתנהל כמקובל". לאור הודעה זו ונוכח קיומו של הליך קודם בין הצדדים באותו עניין שהיה תלוי ועומד למשך 8 חודשים, ובהתאם לסעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, תביעת התובעת הוגשה בטרם חלוף תקופת ההתיישנות. משכך, זומנו הצדדים לישיבה נוספת על מנת לאפשר השלמת טיעונים לגופו של עניין.

עדויות הצדדים

בדיון שהתקיים בפניי ביום 23.10.19 התייחסה התובעת לאחריות הנתבעת לכך שלא היה דוד שמש בדירה בעוד שהנתבעת סימנה, לשיטתה, ב-V קיומו של דוד וכדבריה: "באתי לשם לקנות את הדירה, התמודדתי לבד, התגרשתי באותו זמן, עשיתי את המהלך לבד ולקנות דירה. מסתבר שיש לי את הקבלות של הדוד, שעשו V ולא היה דוד. יש לי את התמונות... הם לקחו לי 11,600 ₪ והם אמרו שיש דוד ולא היה דוד. הם עשו V שיש דוד ולא היה דוד". בדיון הנוסף שהתקיים ביום 20.11.19 שבה התובעת וטענה כי לנתבעת אחריות בכך שלא בדקה את קיומו של דוד השמש וכדבריה: "אני רציתי לקנות את הדירה. לא בדקתי בעצמי את דוד השמש. איך אני יעלה למעלה? למה אני צריכה לעלות למעלה? אני אדם לבד" ובהמשך דבריה ציינה "הם חתמו שיש דוד". כאשר נשאלה מדוע היא סבורה שלא היתה צריכה לשלם דמי תיווך בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ השיבה: "בעסקה אחר כך שמכרתי את הדירה דמי התיווך עמדו על סך 5000 ₪". נציג הנתבעת טען בעדותו כי מעולם לא נאמר לתובעת שיש בדירה דוד שמש., וכדבריו: "אנחנו לא אמרנו לרגע שיש דוד בדירה. אם תראה מסמך שאני הצהרתי ואמרתי שיש דוד בדירה בבקשה". כשהתבקש להתייחס לטופס במסגרתו סומן קיומו של דוד שמש השיב כי מדובר בטופס שמילאה התובעת כאשר רצתה להשכיר את הנכס. במענה להערת התובעת כי הנתבעת היא שסימנה ע"ג הטופס קיומו של דוד שמש השיב כי הטופס שבו מסומן קיומו של דוד שמש הינו טופס מהסכם התיווך להשכרת הדירה וכי מי שמצהיר במסגרתו זו התובעת ולא הנתבעת.

מלבד הטענה כי לא נאמר לתובעת כי יש דוד שמש טען נציג הנתבעת להיעדר אחריות מצד הנתבעת וכדבריו: "אם אנחנו מגייסים נכס לטיפול, והוא אומר שהוא החליף את הצנרת. זה לא אומר שאני פותח את הקירות. את הצהרת במכר שבדקת את הבית והוא התאים לצרכים שלך. גם שקונים אוטו, רואים שיש ארבע גלגלים ומנוע".